עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את תפילת חנה, שמואל א, פרק ב, פסוקים 1-10, תוך כדי הדגשת הצד הפיוטי-שירי של התפילה.

בכל שנה, אנו קוראים על חנה בהפטרה ביום הראשון של ראש השנה. שמחתה של חנה בתפילתה לאלוהים משולה לשמחה בקריאת התורה, כאשר חנה בתפילת מסרבת לתת לרוחה למות, חנה בוחרת לחיות. למרות האומללות שלה, היא לוקחת צעד נועז קטן ומתפללת לבן זכר. הרצון שלה להתמודד עם החיים המחודשים גם מאפיין את קירות התורה מתחילתה מידי שנה בשנה. אחת השאלות הנשאלות ביחס לחנה היא כיצד חנה הייתה יכולה להיות מאושרת למרות אסון אישי? היא למעשה בחרה במקום אומללות של רחמים עצמיים במשך 19 שנים ארוכות, לשנות את כל גישתה לחיים, עצם התפילה שיצרה חנה שינתה את הגישה שלה לאושר. סיפורה של חנה מסמל ניצחון. היא נלחמת על הפוריות שלה בכל לבה, בכל נשמתה וכבל כוחה ונשקה של חנה היא התפילה והאמונה העמוקה. נאמר עליה כי כמיהתה לילד לא היה ביטוי שיכרון ואובססיה עצמית, רצונה לא נבעו מרצון לרווח עצמי, אבל כל קיומה התאפיין בכמיהה להיות מחויבת ומאוחדת עם אלוהים. האהבה העמוקה של חנה לאלוהים, הפכה את תפילתה לחשובה ומשמעותית התפילה נערכת בעת הביקור השנתי של המשפחה בשילה. חנה מבקשת ילד "בן זכר" ולכן החליטה לנצל את ההזדמנות בעת הביקור השנתי שלה במקדש אלוהים כדי לבקש עזרה. חנה מבקשת התערבות אלוהים. בקשתה של חנה ותפילתה מפאת חשיבות מוזכרת במזמורי תהילים ומכאן גם הטענה כי למזמורי תהילים קול נשי מובהק.
לפרשת חנה ולתפילת ההודיה שלה (שמ"א א-ב, י) נודעים שימושים שונים בליטורגייה היהודית ובהקשרו של עולם התפילה. כבר בתלמוד הירושלמי ובתלמוד הבבלי נקשרת תפילת ההודיה של חנה למוסף ראש השנה, ופרשתה ותפילת ההודיה שנשאה נקראות כהפטרת יומו הראשון. כן נלמדות מפרשתה הלכות תפילה, הלכות דרך ארץ והלכות אורים ותומים. במקורות מתקופת הגאונים ואילך מועמדת הקבלה פרטנית בין ברכות תפילת העמידה של חול לתפילת ההודיה שלה.
בעבודה זו אנתח את תפילת חנה, שמואל א, פרק ב, פסוקים 1-10, תוך כדי הדגשת הצד הפיוטי–שירי של התפילה. בשל קוצר היריעה, לא אתייחס לקדמותה של השירה ולרקע ההיסטורי שלה, אך אעסוק בסיווגה הספרותי של השירה ולאחר מכן אנסה לקבוע האם שייכת היא לרצף הפרקים או לא.