עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הבעיה המוסרית על פי תורות מוסר מקובלות וננתח לפיהן את אופן התנהלותה ופעילותה של תעשיית היופי ועולם הדוגמנות לאור ההשלכות הטרגיות של אופנת הרזון.

לאחרונה עולים לכותרות מקרים בהם דוגמניות נפטרות בשל הרעבה עצמית עד כדי תת משקל.
מאז הפכה הדוגמנית הבריטית טוויגי לדוגמנית-על גלובלית, לפני יותר מ 30 שנה, החלה תעשיית האפנה העולמית להשתמש בדוגמניות דקיקות יש הטוענים שטוויגי זו הייתה מהגורמים הכי משפיעים על התפרצות האנורקסיה בעולם המערבי. מעבר לכך עקרב הדמות המיתולוגית של טוויגי השתרשה הדעה שמחלות האנורקסיה והבולמיה הן מחלות של "נערות לבנות מהמעמדות הבינוניים והעליונים". ככלל הפרעות אכילה הן מגיפה גלובלית והעולם מתחיל להתייחס אליהן כך.
השאלה הנשאלת היא כיצד הפרעות אכילה וניתוחים קוסמטיים הפכו לחלק מסמלי היופי? הבעיה מחמירה כאשר אידיאל היופי המעוות שהדוגמניות החולות משדרות מודל במידה גדולה והולכת לנשים, ובמיוחד לנערות וילדות.
כמו כן, תעשיית הזוהר, היופי והרזון המהווה גורם משפיע המעודד את אפנת הרזון, לא ששה לבלום את התופעה וכן לדאוג לנערות –דוגמניות המצויות ברשותה.
האגודה האמריקאית לאנורקסיה ובולימיה טוענת כי 150,000 נשים אמריקאיות מתות מדי שנה מאנורקסיה, חמישה עד עשרה אחוזים מהנערות ומהנשים בארצות הברית סובלות מאנורקסיה. במכללות מסוימות כל סטודנטית חמישית סובלת מהמחלה. מדובר במחלה קטלנית 5 עד 15 אחוז מהנשים האנורקטיות שהגיעו לבתי חולים מתו במהלך אשפוזן. נתונים אלו הופכים את האנורקסיה למחלת נפש בעלת שיעור התמותה הגבוה ביותר. המחלה התפשטה בכל העולם המערבי והמדינות המתועשות. היא החלה כמחלה של המעמד הבינוני בארצות הברית והתפשטה מזרחה ולמטה במורד הסולם החברתי.
עבודה זו עניינה באפנת הרזון וההיבטים המוסריים הנובעים ממנה.