הרעיון לנצל את הספורט כאמצעי טיפולי אוזכר כבר בימי קדם ע"י היפוקרטס כאשר כיום ההתייחסות לספורט היא כגורם מטפל ומשלים לפיזיותרפיה ע"י פיתוח מנגנונים נוירומוסקולריים בחלק התקין של הגוף, וע"י כך, פיצוי על החסר במקום אחר. עבור הנכה, הספורט הוא אמצעי להתגבר בקלות רבה יותר על משימות היום יום כגון שיפור מיומנות וזריזות בביצוע מעברים- ע"י שיפור הכושר, התגברות על עייפות או הפחתת משקל עודף.

המחקר הנוכחי יבחן את תחושת מסוגלות עצמית של משתתפים עם ובלי מוגבלות בכדורסל על גלגלים.

סגנון חיים בריא הנו בעל חשיבות רבה בקרב אוכלוסיית הנכים וכי הספורט מהווה אלמנט חשוב כלומר על נכים כחלק מסגנון חיים בריא לעסוק בספורט. כמו כן, התנהלותם של נכים תלויה רבות באמונה ביכולות להם ובמסוגלותם העצמית ואכן נמצא קשר בין מסוגלות עצמית לבין פעילות פיסית

על פי הספרות, מסוגלות עצמית מובילה את הספורטאי להתמודדות טובה יותר על המחסומים , ומובילה אותו לידי רווחה רגשית . ממצאי המחקר מלמדים כי מסוגלות עצמית נקשרת, לביצועים, מומחיות, ידיעות וכושר התאוששות טוב בכדורסל  כמו כן ספורטאים נכים בעלי אמונה במסוגלותם העצמית צפויים  להתנסויות חיוביות לעומת ספורטאים המפקפקים במסוגלותם העצמית.

במסגרת המחקר הנוכחי השתתפו 44 נחקרים . 20 נחקרים היו מקבוצת כדורגל מקומית, 24 הם מקבוצת כדורסל- בליגת סל גל . בחינת התפלגות אוכלוסיית המדגם ע"פ מין הנחקרים מעלה שכ- 84% הם בנים לעומת 16% בנות שכולן משתייכות לקבוצת הנחקרים של הכדורסל.

כלי המחקר בו נעשה שימוש היה שאלון לדיווח עצמי אשר כלל שני חלקים:

1. שאלון פרטים דמוגרפיים
2. שאלון מסוגלות (Wongsri, Archer, 2002).

במסגרת המחקר נבדקו 4 השערות מחקר:

1. יימצאו הבדלים בתפיסת המסוגלות בין ספורטאים בענפים השונים.
2. יימצאו הבדלים בתפיסת המסוגלות בין בנים לבנות.
3. יימצאו הבדלים בתפיסת המסוגלות בין מוגבלים ללא מוגבלים.
4. יימצא קשר חיובי בין גיל הספורטאי לבין מידת המסוגלות.

המסקנות העיקריות העולות הן כי ספורטאים בענף כדורגל תופסים את מסוגלותם במידה רבה יותר מאשר ספורטאים בענף הסל גל, ספורטאים בנים תופסים את מסוגלותם במידה רבה יותר מאשר ספורטאיות בנות, ספורטאים שאינם מוגבלים תופסים את מסוגלותם במידה רבה יותר מאשר ספורטאים מוגבלים וכי לא קיים קשר מובהק בין תפיסת המסוגלות לגילו של הספורטאי.