החקיקה והמשפט הסביבתי פועלים למען מניעת מפגעים סביבתיים ושיפור איכות הסביבה. כמו כן, בעיות סביבתיות רבות חורגות מתחום שיפוטה של מדינה אחת, כגון זיהום מים, פליטת גזים ועוד, לכן קביעת נורמות התנהגות בינלאומיות רבות מתבצעות במסגרת המשפט הבינלאומי המורכב ממדינות וארגונים בינלאומיים, לשם פעילות אחידה במסגרת הבינלאומית לטיפול בבעיות בינלאומיות..

סקירה זו עוסקת באמנות בינלאומיות בנושאי איכות הסביבה, במעמדן ובקליטתן במשפט הפנימי הישראלי ובהשפעתן על הסחר הבינלאומי. הסקירה מציגה את הדרכים לקליטתן של אמנות בינלאומיות במשפט הישראלי, מביאה דוגמאות לאמנות בנושאי איכות הסביבה, את מעמדן במשפט הישראלי ואת השלכותיהן על הסחר הבינלאומי.

דיני איכות הסביבה התפתחו בעשורים האחרונים כתוצאה מהתגברות המודעות לשמירה על איכות הסביבה וקידום פעולות שיצמצמו את הפגיעה בה. שמירה זו על הסביבה דורשת שיתוף פעולה בינלאומי ואימוץ כללים חדשים לטיפול בסוגיות מורכבות כגון זיהום הים, היבשה והאוויר.

אמנה היא "ביטוי של מפגש ורצונות המיוחסים לנושאים" במשפט הבינלאומי ואשר יש כוונה כי תהיינה לו תוצאות משפטיות, לפי כללי המשפט הבינלאומי. האשרור הוא למעשה הבעת הסכמתה הסופית של המדינה והתחייבות במישור הבינלאומי  הבאה לידי ביטוי באשרור האמנות בביתה.

המדיניות הישראלית מצדדת בחתימה על אמנות סביבתיות בינלאומיות, אך ישראל לא חתמה על מרבית האמנות הסביבתיות. אחת הסיבות לכך שאין התאמה בין האמנה לבין החקיקה הפנימית בישראל והעדר רצון או יכולת לביצוע ההתאמה.

עם תום מלחמת העולם השנייה שאפה ארה"ב לעצב מחדש את מערכת הסחר העולמית, כדי שיובטח סחר חופשי ככל האפשר. משמעות הדבר היא שאיפה למינימום מכסים, מכסות והגבלות אחרות העלולות לפגוע במעבר החופשי של סחורות ממקום למקום.

ככלל, דיני החוזים הכלליים חלים על דיני האמנות, הפרת אמנה היא עוולה במשפט הבינלאומי, המזכה בתרופות הבאות: השבת המצב לקדמותו במידת האפשר, פיצוי כספי, השעיה או ביטול האמנה וצעדי גמול בתנאים מסוימים.