שני גלי העלייה היהודית מאתיופיה הגיעו לישראל בשנת 1980 ו 1990 כללו 48,000 בני אדם, רבים מהם ילדים ובני נוער. מחקרים על אוכלוסייה זו באתיופיה העלו כי לא היו מתבגרים בסיכון בקהילה , אך התנאים בישראל ערערו את המבנה המסורתי בקהילה האתיופית, כאשר נשים עזבו את הבית כדי להצטרף לכוח העבודה ונשחקה הסמכות ההורית.

המחקר הנוכחי, מטרתו לבחון את תופעת השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים והקשרה לאושר בקרב בני נוער וצעירים: אתיופים וצברים.

תופעת השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים הפכה במחצית השנייה של המאה ה-20 לאחד מסימני ההיכר של תרבות הנוער בעולם המערבי שכתוצאה מהדיס-פונקציה האישית והחברתית המתלווה לשימוש לרעה בסמים ואלכוהול ברמת הפרט והחברה, הופכים אותה לאחת ההתנהגויות בעלות הסיכון הגבוה ביותר שצעירים נוטלים על עצמם כיום. מחקרים שנערכו בישראל החל מ 1970 ואילך מעריכים כי את היקף השימוש בסמים בקרב המתבגרים עלה באופן ביחס לכל החומרים הפסיכו אקטיביים, ובעיקר אלכוהול בקרב מתבגרים.

העבודה הנוכחית עוסקת בתופעת השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים והקשרה לאושר בקרב בני נוער אתיופים וצברים.

הבדיקה נערכה האמצעות מחקר כמותי אשר כלל סקר עמדות בקרב בני נוער וצעירים: אתיופים ובני נוער צברים.

מדגם המחקר כלל משתתפים : 60% ילידי הארץ צברים ו 40% ילידי אתיופיה, נשים וגברים, ברובם רווקים.

כלי המחקר כלל שאלון בעל שלושה חלקים: חלק א: שאלון סוציו-דמוגרפי; חלק ב- שאלון אושר; חלק ג- שאלון עמדות כלפי צריכה של חומרים פסיכו אקטיביים.

מסקנות המחקר הן: ככל שצריכת מוצרי הטבק הינה רבה יותר, מידת תפיסת האושר מועטה יותר; אתיופים עושים שימוש רב יותר בסיגריות ובמוצרי טבק מאשר צברים;-יוצאי אתיופיה מאושרים פחות בהשוואה לילדי הארץ ו–לא קיימים הבדלים בין גברים לנשים במידת השימוש בסיגריות ומוצרי טבק, בשתיית אלכוהול ובצריכת סמים.