לקות קריאה מוגדרת כקושי ביכולת לזהות מילים ולאיית אותן, באיטיות בקריאה, בשיבושים בהבנת הנקרא, וכן בשלבים מאוחרים יותר בהבנת טקסטים ארוכים יותר.

סקירת ספרות זו עניינה במאפייני תהליכי ההתערבות בקריאה.

חלק מלקויות הקריאה נגרמות בשל קשיים בתחום השפה, כגון קושי במודעות הפונולגית – קושי בישום מבנה המשפט הנובע מרגישות לצלילים הנשמעים במילים דבורות

רוב בני האדם רוכשים יכולת לקרוא מילים כתובות ללא מאמץ רב. עם זאת כ- 3%-5% מכלל הילדים הלומדים קרוא וכתוב נתקלים בקושי משמעותי, וקצתם לא מצליחים לרכוש מיומנות זו לאורך כל שנות חייהם. "דיסלקסיה (דיסלקציה, Dyslexia) התפתחותית" כפי שמכונה תופעה זו, אינה תוצאה של יכולת אינטלקטואלית כללית נמוכה, שהרי רבים מהלוקים בקשיים חמורים מאד ברכישת מיומנות פענוח מילים כתובו, מגלים יכולת אינטלקטואלית תקינה או אף גבוהה מאד.

מאפייניו הקליניים של הליקוי הקריאתי כוללים :קשב קצר: משך הזמן בו הלוקה יכול להתרכז במחשבה או בפעילות הוא קצר באופן יחסי מהנורמה

האבחון עצמו הנו תהליך פסיכולוגי, פדגוגי ופסיכומטרי המבקש למצוא את הסיבות לליקוי.  אבחון ליקויי קריאה התבסס בעבר על ידי אבחון פורמאלי ובשנת 1941 החלו לעשות שימוש באבחון לקויי קריאה בלתי פורמאליים. המבחן הבלתי הפורמאלי מטרתו לקבוע את רמת  התפקיד של התלמיד במעשה הקריאה.

הספרות המקצועית בתחום הדיסלקציה ככלל ובתחום ליקויי הקריאה בפרט רבה  ולצורך בדיקת  תהליכי התערבות בקריאה, מוצגים בסקירה זו מחקרים אשר חקרו דרכי התערבות חדישות בתחום ליקויי הקריאה.