גן הילדים העברי הראשון הוקם בשנת 1898 בראשון לציון, כאשר במהלך השנים עבר תהליכים ושינויים במטרות החינוך, בתכנים ובשיטות העבודה עם הילדים בגיל הרך . לפני הקמת המדינה הגן היה עברי ולאחר הקמת המדינה הגן הפך לישראלי.

סקירה זו מציגה בהרחבה את תהליך התהוותו של הגן העברי בא"י. בנוסף, מסבירה על החינוך המשותף בקיבוץ ומביאה עדויות של הגננות הראשונות.

עד לתקופת העלייה הראשונה, מרבית הילדים בגיל הרך לא שולבו במסגרות. בתקופה ההיא, נשים ספרדיות, שמרו על מספר ילדים בביתן, טיפול זה היה כרוך בתשלום וההורים אשר ידם לא הייתה משגת, ילדם נותר מחוץ למסגרת טיפולית חינוכית כלשהי. לרוב, ילדים עד גיל 6 הסתובבו ברחובות חסרי מעש. תפקידן של הנשים הספרדיות התמצה בשמירה בלבד.

בתקופת העלייה הראשונה חל שינוי בתפיסה, בעקבות החלוצים שהגיעו לארץ מלאי אידיאלים להקמת מדינה יהודית בעלת מערכת חינוך עברית. בתחילה הוקמו המושבות הראשונות – זיכרון יעקב, ראשון לציון, יסוד המעלה, פתח תקווה ועוד, בהמשך הוקמו בתי ספר אשר ברובם נתמכו על ידי הברון רוטשילד.

המטרה הראשונית, אשר עמדה מאחורי הקמתו של הגן העברי, הייתה איחודן של כל העדות שהיו בארץ, כלומר הרעיון שעמד בבסיס הקמת הגן העברי היה ללמד את הילדים עברית, שכן עקב ריבוי העדות בארץ, כל עדה דברה בשפתה והיה צורך ללמד את כל הילדים עברית. הגן העברי נקרא בשמו זה מאחר ונלמדה בו השפה העברית וההוראה הייתה בשפה העברית.

הקריטריון שהנחה בבחירת גננות היה ידיעתן את השפה העברית, הגננות הראשונות היו נטולות כל הכשרה בתחום ולכן הסתמכו על תיאוריות חינוכיות אירופאיות . הגן העברי שימש אפוא מנוף עיקרי להקנייתה של השפה העברית.