עבודת סמינריון הבוחנת כיצד הפכו הפלסטינים היושבים בגדה מקהילה ירדנית לקהילה פלסטינית פוליטית בין השנים 1948 ועד 1967?

בבואנו ללמוד ולהבין את תהליך הפיכתם של הפלסטינים לקהילה פלסטינית -פוליטית, עלינו להגדיר נקודת מפנה ברורה ומוחשית, שבה החל תהליך השינוי הזה. נקודת המפנה הראשונה, ואולי אף החשובה ביותר בתולדות התנועה הלאומית הפלסטינית, היא מלחמת 1948. המלחמה החלה יום לאחר הכרזת האו"ם על הקמת מדינה יהודית. ב- 6 בפברואר 1948, הגיב "הוועד הערבי העליון" על הכרזת האו"ם בהכרזת- נגד, שמשמעותה הינה חוסר הכרה בחוקיות החלוקה או בסמכות האו"ם ליישמה. באותה תקופה, מנתה האוכלוסייה הערבית בארץ כ- 1,400,000 נפש, לעומת האוכלוסייה היהודית שמנתה כ- 620,000 נפש. כניסת הצבאות הערביים הסדירים עם ההכרזה על עצמאותה של מדינת ישראל, ב- 14 במאי 1948, לא הביאה לפלסטינים את ההצלה המקווה. בסוף הלחימה, בתחילת 1949, התברר לפלסטינים האסון. לפי אומדן האו"ם, מספר הפליטים שעזבו את בתיהם ונפוצו לכל עבר היה כ- 726,000 עקורים.
בתום המלחמה נותרו בישראל 186,000 ערבים, כאשר בתחום מדינת ישראל היו אמורים להימצא מעל 900,000 ערבים.
במהלך הקרבות רוב רובה של האוכלוסייה הערבית בישראל גורשה או ברחה משטחי הארץ ועד מהרה הפכו הערבים למיעוט קטן. שאר הפלסטינים, אם כן, שנשארו בשטחי ישראל, נהפכו למיעוט בארץ ישראל.

בעבודה זו אבחן כיצד הפכו הפלסטינים היושבים בגדה מקהילה ירדנית לקהילה פלסטינית פוליטית בין השנים 1948 ועד 1967?

המונח קהילה פוליטית מתייחס ל"תחושת ההזדהות של חברי הקהילה עם נורמות, תהליכים וארגונים המבטיחים ליבון פערים בדרכי שלום". קהילה פוליטית נוצרת בקרב מיעוטים אתניים בעיקר עקב הפיכות, מלחמות וכדומה. הקשר בין אותו מיעוט לבין הממשל המרכזי הוא שמשפיע על התגבשותה של הקהילה. קהילות פוליטיות, לא בהכרח דורשים להקים מדינה משלהם ובמקרים רבים מחזקים את הקשר עם הממשל המרכזי ומחזיקים בעמדות כוחו. הפלשתינים בירדן נבדלים באספקטים רבים ממיעוטים אחרים בעולם הערבי. קודם כל, באופן מספרי הם לא מיעוט. הם מהווים מעל חצי מאכלוסיה של ירדן. באופן פוליטי, אף על פי כן, מבחינת ייצוגם בממלכה האשמית הם מיעוט. הקהילה הפלסטינית נבנתה ונוצרה עקב המפלה הטראומטית שלהם ב-1948 בה הם הפסידו את מולדתם ופיזורו לכול עבר. אלה היוו את המרכיבים אשר עצבו באופן מכריע את זהותם. הם פיתחו לאומיות כתוצאה ישירה מההפסד ומהשליטה הירדנית הרציפה אשר כללה חוסר איזון במוקדי הכוח, עדיפות ירדנית לגדה המזרחית והבדלים סוציו כלכליים בין הגדות אשר הובילה לחוסר אימון ולהתפכחות בקרב הקהילה הפלשתינית המובסת. בנוסף מדיניות הממשל הירדני כנגד ישראל לא ענתה על האינטרסים הפלשתינים והייתה סיבה נוספת להתגבשות הלאומית של הפלשתינים

בעבודה הנוכחית, אנסה לנתח את השינוי שחל בחברה הפלסטינית לאחר מלחמת 1948 במישור הפוליטי, כאשר אבחן את דפוסי ההתארגנות הפוליטית של הפלסטינים בגדה המערבית.
כמו כן העבודה תעסוק רק בפלסטינים היושבים בגדה. ועל השפעות המלחמה והעקירה על פעילותם הפוליטית. אציג בפירוט את התפתחותם של המוסדות הפוליטיים-לאומיים בגדה אשר התפתחו במהלך התקופה הנסקרת. את הנושא הפוליטי, אנתח על בסיס ספרות מחקרית שנעשתה בנושא.