מאז קום המדינה, ישראל ידעה מספר מלחמות ואין ספור התקפות טרור, כאשר תחילתה של אינתיפאדת אלאקצא, אירועי האחד עשר בספטמבר, ריבוי פשעי הטרור וחומרת פגיעתם הציף והעלה שאלות ודיונים רבים כלפי אופן ההתמודדות עמו, בזמן שהנפגעות העיקריות (ישראל וארה"ב) פועלות בעניין, חלה התעסקות במישור החקיקתי על מנת ליישב ולתת לגליות לפעולות ההתמודדות והמניעה.

עבודת סמינריון זו בוחנת את תדמית ישראל בחו"ל במבצע עופרת יצוקה בשנת 2008.

פשע מלחמה הוא עבירה בת ענישה לפי המשפט הבינלאומי, בשל הפרה של חוקי המלחמה ע"י אדם או קבוצה של אנשים, אנשי צבא או אזרחים

על פי האמנות הבין-לאומיות העוסקות בדיני מלחמה מותר להרוג במכוון חיילים, אסור להרוג במכוון אזרחים, ועל חיילים לנקוט את כל אמצעי הזהירות שניתן כדי לא לפגוע באזרחים . כמו כן, החוק הבין-לאומי ומגילת האו"ם מכירים בזכות המוקנית למדינות להפעיל כוח כהגנה עצמית נגד מתקפה מזוינת עליהן. זכות זו חלה גם אם המתקפה מבוצעת בידי כוחות לא סדירים .

כלפי המשפט הבינלאומי, הטיעון מרכזי של ישראל הוא פעולות צבאיות כנגד האוכלוסייה הפלסטינית היא ביטוי לזכותה הטבועה של ישראל להגנה עצמית הקיימת המעוגנת בסעיף 51 למגילת האו"ם והמצויה גם במשפט הבינלאומי המנהגי. בית המשפט הבינלאומי טוען מנגד כי  הזכות למלחמה בטרור על פי סעיף 51 למגילת האו"ם, חלות רק כשמדובר בהתקפה חיצונית, בעוד שישראל שולטת בשטחים שמהם המחבלים יוצאים.

ביום ה-27/12/2008 החל מבצע עופרת יצוקה. מטרת המבצע הייתה להוביל לשיפור המציאות הביטחונית של תושבי דרום הארץ, אשר סבלו וסובלים כ-7 שנים מירי טילים לעברם. במהלך המבצע שיגר חמאס אלפי טילים לעבר דרום ישראל, אשר הביאו לפציעתם ולמותם של תושבים.

בעקבות מבצע עופרת יצוקה, בה הוצגו חורבות עזה לעיני העולם התכנסה וועדת גולדסטון בהשראת הועדה לזכויות אדם . יושב ראש הוועדה היה השופט גולדסטון. בדיקת הדו"ח מעלה ביקורת קיצונית וקשה כנגד ישראל , תוך התעלמות ממידע ונתונים רלוונטיים. במקביל , ארגון החמאס מוצג באור סלחני .