תאוריית המיינד הנה תיאוריה המסבירה את התנהגויות הפרט, את היכולת להסביר רגשות מצבים מנטאליים רבים, אמונות הפרט, תשוקותיו של הפרט  ותפיסותיו…. סקירת ספרות זו דנה בנושאים של תאוריית המיינד, אוטיזם והקשר בניהם.

Wellman & Liu (2004) בדקו בני שלוש, ארבע וחמש ומצאו היררכיה בהצלחה במטלות של תיאורית המיינד; ילדים מבינים קודם רצונות ולאחר מכן אמונות, כלומר: ילדים מבינים שלשני אנשים יתכנו רצונות שונים לגבי חפץ מסוים לפני שהם מבינים שלאנשים אלו יתכנו אמונות שונות בנוגע לחפץ זה. כמו כן, ילדים מבינים תחילה אמונות שונות לפני אמונות מוטעות, כלומר; ילדים מבינים שלהם ולאדם אחר יתכנו אמונות שונות בנוגע למצב מסוים (כאשר הילד אינו יודע מהי האמונה הנכונה ומהי המוטעית) לפני שהם מבינים אמונות מוטעות (כאשר הילד יודע מהי האמונה הנכונה ומהי המוטעית). ולבסוף הבחנה בין רגש אמיתי לנראה היא המטלה הקשה ביותר. המחקר המוזכר לעיל מראה כיצד ההבנה הפסיכולוגית של ילדים מתפתחת מהבנה פשוטה של הכוונות מאחורי ההתנהגות והרצונות של אנשים ליכולת מפורטת לכלול הנמקות פסיכולוגיות של התנהגות אנושית. התפתחות זו של תיאורית המיינד תורמת לכישורים החברתיים של הילדים בכך שהיא עוזרת להם להבין אחרים ולהגיע עימם להסכמה וכן להבין נקודות ראות שונות באינטראקציות חברתיות.

טענה זו יפה לילדים רגילים, אך מה ביחס לילדים אוטיסטים? תחום זה קשור במיוחד ללקות החברתית הקיימת אצל ילדים המאובחנים עם אוטיזם, עם תסמונת אספרגר ועם קשיי תקשורת, והטיפול בו במסגרת הטיפול הכללי בלקות – חיוני והכרחי מאין כמוהו לרכישת מיומנויות חברתיות תקינות.

ילדים אוטיסטים אינם בהכרח נמנעים ממגע חברתי. למשל, יש אוטיסטים האוהבים מגע גוף, חיבוקים, דגדוגים, ומקיימים מגע עין, אלא שרמת האינטראקציה החברתית-הדדית של ילדים אלה היא מוגבלת. המוגבלות באה לידי ביטוי במשחק חברתי, ביחסים חברתיים ובחיקוי פגומים. לקות זו מתבטאת בחוסר יכולת להגיב לרגשות של אחרים, חוסר יכולת להתאמת התנהגות לקונטקסט החברתי, חוסר יכולת להשתמש בסימנים וברמזים חברתיים, וכן באינטגרציה חלשה של התנהגויות חברתיות וקומוניקטיביות.