תאונות במקום העבודה מהווים מקור דאגה משמעותי לחברה, שכן לתאונות במקום העבודה מחירים סוציאליים כלכליים משמעותיים לעובד, למעביד, למשק ולחברה.

עבודה זו באה לבחון את נושא האחריות החברתית כמו שהוא בא לידי ביטוי במסגרת הבטיחות והגהות בעבודה.

הסטטיסטיקה מלמדת כי בבריטניה מתרחשות מידי שנה כ-100 תאונות קטלניות, בהונגריה -86, בפולין 78,  בליטא  85 , סלובקיה  84 ,הרפובליקה הצ'כית 91, דנמרק 82 ובלגיה ואוסטריה 83 (כל אחת). תופעה זו מעלה שאלות נוקבות ביחס לאופן ההתמודדות עמה ולכן בעבודה זו קיים ניסיון לבחון מי למעשה נושא באחריות בעת תאונה במקום העבודה ?

הנושא ייבחן משלושת ההיבטים הבאים:: ההיבט החוקי, ההיבט הכלכלי וההיבט המוסרי. על בסיס בחינת שלושת ההיבטים הנ"ל העבודה הנוכחית  דנה בשאלת המחקר ומנסה לקבוע: על מי נופלת האחריות למניעת תאונות במקום העבודה?

העבודה הנוכחית תתמקד בנושאים הבאים:

• היבט חוקי- בפרק זה נסקרת התפתחות החקיקה בנושא תאונות במקום העבודה, מניעתן והפיצויים שבעקבותיהן, במדינות: ארצות-הברית דרום-אפריקה וישראל.
• היבט כלכלי – בפרק זה קיימת סקירה של ההיבטים הכלכליים העולים מנושא תאונות במקום העבודה  ומוצגת העלות הכלכלית של נזקי התאונות ומניעתן.
• היבטי מסרי- בפרק זה שתי גישות מוסריות נפוצות, הטלאולוגית והדאונטולוגית, וקיים ניסיון להראות איך כל אחת מהן יכולה להיות מיושמת בעולם העסקים.  כלומר בפרק זה מוצגת כל תיאוריה ביחס לנושא תאונות דרכים במקום העבודה.

בבחינת ההיבטים המשפטיים של האחריות למניעת תאונות בעבודה נמצא כי מבחינה משפטית, ובהסכמה עולמית, האחריות ליצירת סביבת עבודה בטוחה ונקייה נופלת על כתפיו של המעסיק.  עם זאת, כל המחקרים הקיימים כיום מראים כי ללא שיתוף העובדים בקבלת החלטות בנוגע לבטיחות וגהות בעבודה התוצאות המושגות נמוכות בהרבה.