שתיקת הארמון הוא סרט תוניסאי מ -1994 שכתבה וביימה מופיה טלטלי.

העבודה הנוכחית בוחנת את ייצוגן של אמה של עלייה ועלייה בארמון, את המיקום והתקופה בה מתרחשת העלילה ואת אמצעי המבע הקולנועי המדגישים את השיח המגדרי והקולוניאלי.

בתוניסיה, הן בתקופת השלטון והן אחרי השלטון הצרפתי, משטחי הארמון מספרים את סיפורן של האם וביתה כבעלות גורל דומה.  הנרטיב מתגלה באמצעות סדרה של פלאשבקים, הם זיכרונות ילדותה של עליה, זמרת שרוצה נואשות ילד, אם כי מאהבה מסרב להתחתן איתה.

הסרט בוחן סוגיות של מגדר, מעמד ומיניות בעולם הערבי באמצעות חייהם של שני דורות של נשים בארמון הנסיך. מתוך עיניה של זמרת חתונות צעירה ומושכת, נחשפת העבדות המינית והחברתית של קבוצת נשים בארמון במהלך השלטון הצרפתי בתוניסיה. טלטלי כתבה את הסרט בתגובה למחלתה החמורה הפתאומית של אמה, ואת ההבנה שלאחר מכן על כמה מעט ידעה על חייה.

כאשר עלייה, הגיבורה מגיעה לארמון לאחר 10 שנות היעדרות מחל הגילוי. עליה חוזרת לארמון. החדרים המוכרים, אך מתפוררים עכשיו, מעוררים זיכרונות ישנים שהיא מתאמצת להרכיב בדרך חדשה.

ממצאי המחקר מעלים כי משטחי הארמון מעניקים קול לדורות של נשים, כמו אמה של אליה, אשר צייתו לחוק השתיקה בארמונות בגבולות הפטריארכיה. היא גם מראה שלמרות מהפכה פוליטית וחברתית, נשים לא השיגו שחרור. ככלל, ההבטחה של חברה חופשית יותר הפכה את העדר השוויון המיני למריר עוד יותר.