עבודת השיקום הייתה החידוש המשמעותי הראשון בבתי הסוהר הישראליים מאז שנות החמישים. תקנות בתי הסוהר -תשכ"ז 1966- הסמיכו את נציב בתי הסוהר לאשר יציאות אסירים לעבוד מחוץ לבתי הסוהר ואכן החל מ 1971- ניתנה לאסירים שנמצאו מתאימים לכך, רשות לצאת ללא ליווי לעבודה מחוץ לבית הסוהר בשלהי תקופת מאסרם.
סקירת ספרות אשר עניינה בבחינת את פעילות השב"ס ושיקום אסירים.
התפיסה המקובלת בבתי הסוהר היא, שלצד הכשרה מקצועית ממוקדת ניתן לרכוש ידע מקצועי ומיומנות גם תוך כדי עבודה.
בנוסף קיים הוסטל אסירים בקהילה – בניהול שב"ס. השיקום מתנהל על ידי הקמת הוסטלים בקהילה, מחוץ לבתי הסוהר, בחלק האחרון של המאסר. בהוסטל , האסיר מקבל קורת גג, הדרכה וסיוע בפתרון בעיותיו האישיות והחברתיות.
זוהי מסגרת שיקומית טיפולית שמטרתה לסייע בתהליך ההשתלבות מחדש בקהילה, לאותם האסירים אשר נמצאו מתאימים ובעלי סיכויים לשיקום. האסירים בהוסטל יוצאים לעבוד, כל אחד במקום עבודה שסודר לו, משתתפים בפעולות קהילתיות שונות וחוזרים כל ערב להוסטל. השהות בהוסטל מסייעת לאסיר להשתלב באופן הדרגתי בחברה החופשית.
גם עם היציאה מהכלא , ישנן שתי תכניות ייחודיות לשיקום עבריינים הפועלות בארץ מאז תחילת שנות ה-80 – שיקום עבריינים בישיבות לחוזרים בתשובה ושיקום עבריינים בקיבוצים.
פעילות השב"ס ושיקום אסירים.
ביבליוגרפיה