מדיניות השילוב היא מטרת-העל החינוכית במדינות המערב, כולל ישראל, והיא מושפעת מהגלובליזציה .מחקר זה בודק סוגיות ביחס לשילוב הילד החריג בגן הרגיל בישראל.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון עמדות של גננות הפועלות בגן לילדים רגילים בגילאי 4-6 בנושא שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגן ילדים

החל משנות ה-70 החלה המגמה בשילובם של תלמידים חריגים במסגרת החינוך הרגילה כאשר בצד רעיון השוויון, מניעת האפליה והחשיבות המוסרית הטמונה ברעיון השילוב התעוררו בעיות שונות אשר הצריכו מענה אשר יפתור את הבעייתיות אשר נוצרה עקב שילובם של תלמידים חריגים במערכת החינוך הרגילה. השאלה הנשאלת האם לילד החריג מקום במסגרת בהן ישנן ילדים רגילים, כאשר במהלך שנות ה- 80 במסגרת חוק החינוך המיוחד – תשמ"ח 1988 נקבע כי תינתן האפשרות ילדים בעלי צרכים מיוחדים להשתלב במערכת החינוך הרגילה .

עבודה זו בוחנת את עמדותיהן של גננות בנושא שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגן ילדים.

הבדיקה נערכה בקרב גננות וסייעות אשר ענו על שאלון עמדות בנושא שילוב בעלי צרכים מיוחדים בגן ילדים רגיל. כלי המחקר, היה שאלון מחקרי אשר כלל 16 היגדים אשר בחנו היבטים שונים ביחס לשילובם של ילדים חריגים בגנים רגילים. במסגרת המחקר נבדקו שלוש השערת מחקר & השערה שנייה – גננות מאמינות כי שילובו של ילד שונה צרכים יתרום לכל ילדי הגן & ו-השערה שלישית – גננות יסרבו בכל תוקף לשילוב זה בגן- הממצאים העיקריים העולים הם כי סוגיית השילוב בגן רגיל אינה מרתיעה גננות , גננות מאמינות כי שילובו של ילד שונה צרכים תורם לכל ילדי הגן ו- גננות שוללות שילוב של ילד שונה צרכים בגן.