שילובו של החריג במסגרת החינוך הרגיל החל מגיל הגן מיושמת בישראל ובארצות אחרות בעולם בעשורים האחרונים ומדיניות זו אף קיבלה את עיגונה בחוק החינוך המיוחד בשנת 1988.  בשנת 1988 נחקק חוק חינוך מיוחד.

סקירת ספרות זו בוחנת את הסוגיות ביחס לשילוב הילד החריג בגן הרגיל בישראל. הסקירה הנוכחית דנה בעמדות של גננות הפועלות בגן לילדים רגילים בגילאי 4-6 בנושא שילוב ילדים בעלי צרכים מיוחדים בגן ילדים.

הגן המשולב מְזַמן מפגש חינוכי-חברתי בין ילדים בעלי צרכים ייחודיים לבין ילדים בעלי התפתחות תקינה. גן משולב הוא גן עירוני רגיל בו משתלבים שני-שליש ילדים רגילים ושליש ילדים שהופנו אליו לאחר ועדות השמה מאחר ונתגלו אצלם ליקויים קלים בתחומים שונים.

חשיבות הגן המשולב לילדים בעלי הליקויים, מיוחסת לעובדה כי הם מקבלים בו עזרה מקצועית לצד חברת  ילדים בריאה. ילדים רגילים במקביל לומדים  כיצד לכבד את הזולת, להיות רגיש לצרכים של אחרים ולקבל גם את השונה והחריג. הגיל הרך הוא גיל קריטי בו מתעצב עולמם הרוחני והערכי של הילדים וכי הילדים בגן המשולב מטמיעים את "ואהבת לרעך כמוך", "מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך", "לפני עיור לא תשים מכשול" ואמירות חשובות אחרות מתוך שגרת היום-יום.

יחד עם זאת מחקרים שונים אשר בחנו את מדיניות השילוב ותוצאותיו אינם תמימי דעים בנוגע ליעילותו והשפעותיו  על הילדים החריגים בפרט.

ילדים בעלי צרכים מיוחדים המגיעים לגן המשולב סובלים ממספר בעיות הכוללות  תפקוד פיזי, תפקוד שכלי ותפקוד רגשי וכי בעיות אלו גורמת לתסכול בקרב ילד החריג הגוררות בעיות התנהגות ואף אלימות, אשר מקנות לילד תחושת כוח שמפחיתות זמנית את תחושת חוסר האונים והדימוי העצמי הנמוך שהתסכול, הבדידות והחרדה יוצרים בו.

ממצאי הספרות מלמדים כי מדיניות השילוב אינה מיושמת במלואה במערכת החינוך  בהתאם לחוק הנועד להבטיח זכאותו של כל ילד לקבל שירות המותאם לקשיים ולצרכים שלו,  לפיכך יש צורך בהקצאת המשאבים הדרושים לפיתוח תשתית מבנית, להכשרת כוח-אדם מקצועי בתחומים הרלוונטיים ובפיתוח הכלים האבחוניים והטיפוליים הדרושים, כל זאת במטרה לסגור פערים ולהבטיח שוויון והוגנות בנגישות לשירותי החינוך המיוחד ובזמינותם.