שידול וסיוע להתאבדות משמעותו התערבות בחייו של הפרט לעיתים כנגד רצונו כאשר המטרה היא למנוע כל פגיעה באותו פרט או לחילופין לפגוע בו. הסוגיה המורכבת, קיבלה התייחסות במסגרת חוק העונשין, במסגרתו נקבע כי שידול וסיוע להתאבדות " …..דינו – מאסר.

העבודה הנוכחית בחנה האם ראוי לאסור תופעות של שידול וסיוע להתאבדות במשפט הפלילי? במסגרת זאת כיצד איסור זה מגביל את החופש ו/או האוטונומיה של הפרט? כיצד האיסור מתיישב עם כבוד המת ורצונו, מה מעמדו של ערך קדושת החיים בעניין זה? ואת השפעת התרת המתת החסד בישראל על איסור תופעות של שידול וסיוע להתאבדות במשפט הפלילי .

שידול וסיוע להתאבדות מוגדרים בסעיף 302 לחוק העונשין , כאשר השידול מוגדר בסעיף 30 ולפיו "המביא אחר לידי עשיית עבירה בשכנוע, בעידוד, בדרישה, בהפצרה או בכל דרך שיש בה משום הפעלת לחץ, הוא משדל לדבר עבירה".

השידול הוא נטיעת ההחלטה בליבו של המשודל (המבצע) לבצע עבירה פלילית, ומכאן המשדל הוא האב הרוחני של הביצוע, ולכן עונשו של המשדל זהה לעונש הביצוע, בהתאם לסעיף 34ד. הסיוע מוגדר בסעיף 31 ולפיו "מי אשר, לפני עשיית העבירה או בשעת עשייתה, עשה מעשה כדי לאפשר את הביצוע, להקל עליו או לאבטח אותו, או למנוע את תפיסת המבצע, גילוי העבירה או שללה, או כדי לתרום בדרך אחרת ליצירת תנאים לשם עשיית העבירה, הוא מסייע".

העבודה הנוכחית בחנה האם ראוי לאסור תופעות של שידול וסיוע להתאבדות במשפט הפלילי?

דיון בסוגיה העלה כי ההתאבדות איננה אסורה פלילית , אך שידול וסיוע להתאבדות אסור מבחינה פלילית ונושא מעמו עונש של עד 20 שנות מאסר עשרים שנים. עד לחקיקת חוק החולה הנוטה למות ניתן היה להרשיע רופא שסייע לחולה להתאבד בהריגה לפי סעיף 309לחוק העונשין. על פי חוק החולה הנוטה למות, לא מוטלת כל חובת-עשה על הרופא האחראי למנוע את מותו של המטופל הנוטה למות – ואין מדובר במחדל פלילי של הרופא האחראי.

השינוי נבע משינוי מעמדו של הרופא וכן מהרחבת הזכויות של החולה. כיום זכות החולה לאוטונומיה באה לידי ביטוי בפסיקה המעניקה לחולה את האוטונומיה והרצון החופשי להחליט על קבלת או אי קבלת טיפול.