מרבית התיאוריות המתארות שווקי עבודה, מאופיינים על-ידי סוגים שונים של מועסקים המשויכים אליהם. כלומר, קיימת זיקה הדוקה בין הזהות של בני האדם לבין מיקומם בשוק התעסוקה והשכר עבור עבודתם. ההבדלים בין השווקים מתבטאים ברמת השכר, קיומן או אי קיומן של זכויות סוציאליות, חוזי עבודה, קביעות בעבודה או חוסר יציבות בעבודה ורמת הידע או המיומנות הנדרשת לתפקיד.

עבודה אקדמית הבוחנת את שוק העבודה בישראל בעשור הראשון של שנות ה 2000 : גמישות או קשיחות.

התיאוריה המכונה Dual Label Market, גורסת כי יש שני שווקי עבודה שונים לחלוטין במאפיינים שלהם ובסוג העובדים. :
• שוק ראשוני core- המאופיין בקיום הסכמי עבודה, שכר גבוה, השקעה בטכנולוגיה, תנאים סוציאליים, קביעות בעבודה. מדובר בעבודות הדורשות ידע, מיומנות והכשרה.

• שוק משני-פריפריאלי- המאופיין בהיעדר הסכמי עבודה, שכר נמוך, היעדר קביעות בעבודה.

לכל שוק משויך סוג מסוים של מועסקים. לשוק הראשוני משויכות קבוצות הסטאטוס הגבוה, ולשוק הפריפריאלי משויכות קבוצות הסטאטוס הנמוך. העובדים שמשתלבים לרוב בשוק הפריפריאלי הם חיילים משוחררים, סטודנטים, מהגרים, עולים חדשים, תיכוניסטים, פנסיונרים, נשים, פלאחים, בעלי סטאטוס נמוך וכדומה.

החלוקה והשוני בין השווקים בעולם מתייחסת לשיעור האבטלה, כמאפיין בלתי נפרד משוק התעסוקה.

במסגרת עבודה זו נבחן שוק העבודה הישראלי, תוך התייחסות לשיעור ההשתתפות בכוח העבודה, מגמות אבטלה בישראל ועוד.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי שיעור ההשתתפות בכוח העבודה בישראל נמוך בהשוואה למדינות אחרות בעולם וכן רמה גבוהה מאוד של אי שוויון בשוק העבודה, הבא לידי ביטוי בסוגי אפליה שונים על בסיס מגדרי, עדתי, השכלתי ולאומי. באופן דומה העלייה בשיעור האבטלה היא במידה מסוימת עלייה בשיעורי האבטלה הסגוליים של קבוצות שונות.