אי ביטחון תעסוקתי מיוחס לגישות העובד כלפי מקום עבודתו וביניהם שביעות רצון, עייפות וכן נטיות עזיבה.

המחקר הנוכחי בוחן הקשר בין כוונות עזיבה ושביעות רצון לבין אי בטחון תעסוקתי בבנק .

על פי תיאוריות מסורתיות הפרט עוזב את מקום העבודה כאשר הוא אינו מרוצה ואם קיימות חלופות אפשריות לתעסוקה. הדגש הוא על חוסר שביעות רצון, מחויבות נמוכה וחלופות תעסוקה רבות. תיאוריות אלו הביאו להצלחה חלקית בלבד ביכולת לחזות עזיבה מרצון.

מרבית המחקרים המסורתיים על עזיבה מחלקים את המשתנים מנבאי העזיבה לשתי קטגוריות: האחת מדגישה התנהגויות עבודה (כמו שביעות רצון ומחויבות) והאחרת מדגישה את קלות המעבר (כפי שמשתקף בחלופות הנתפסות ובהתנהגות של חיפוש עבודה) .

השאלה המחקרית נבחנה בקרב מדגם המחקר כלל 60 נחקרים.

כלי המחקר בו נעשה שימוש היה שאלון דיווח עצמי אשר כלל 4 חלקים:
חלק א – פרטים דמוגראפיים
חלק ב- שביעות רצון בעבודה (ורדי ונאור, 1998)
חלק ג – כוונות עזיבה (Orgeilly, Chatman,Caldwell, 1991)
חלק ד – אי ביטחון תעסוקתי Cheryl L Adkins, James D Werbel) Jiing-Lih Farh, 2001).

במסגרת המחקר נבדקו שלוש השערות מחקר:

1. ימצא קשר שלילי בין אי בטחון תעסוקתי לשביעות רצון. כלומר אי בטחון תעסוקתי במידה נמוכה יוביל לשביעות רצון גבוהה.

2. ימצא קשר חיובי בין אי בטחון תעסוקתי לכוונות עזיבה. כלומר אי בטחון תעסוקתי במידה גבוהה יוביל לכוונות עזיבה גבוהות ולהפך.

3. ימצא קשר שלילי בין שביעות רצון לכוונות עזיבה. כלומר שביעות רצון נמוכה תוביל לכוונות עזיבה גבוהות ולהפך.

הממצאים העיקריים העולים הם כי קיים קשר שלילי בין אי בטחון תעסוקתי לשביעות רצון בבנק הפועלים, קיים קשר חיובי בין אי בטחון תעסוקתי לכוונות עזיבה ו-קיים קשר שלילי בין שביעות רצון לכוונות עזיבה.