זונות הן לעתים קרובות קורבנות של אלימות בשל אופי עבודתן המסוכן. זונות אף נרצחו במהלך עבודתן. בבחינת רמת הסיכון זונות רחוב נמצאות בסיכון גדול יותר מאלה העובדות בבתי בושת אלימות כנגד עובדי תעשיית המין מבוצעת על ידי גברים אלימים מאוד.

עבודה זו עניינה בגורמים והמאפיינים של רצח יצאניות.

לאחר מלחמת העולם השנייה, עלה נושא הזנת לדיון ציבורי, כאשר נידון אי שוויון בין גברים לנשים, ניצול מיני וזנות כתוצר לוואי של יחסי מין לא שוויוניים. זנות במאה הקודמת נתפסה גם כאלימות מינית נגד נשים, בדומה לסוגים אחרים של ניצול מיני, כגון פורנוגרפיה או עבדות מינית. הביקורת כלפי מוסד הזנות בשלב זה הלך וגבר אך נשים רבות בשל אי מציאת עבודה פנו לעבודה בתעשיית המין . עבודה בזנות התפתחה בעיקר לאחר שנת 1989 כאשר מדינות מזרח אירופה בעיקר היו מבודדות בכלכלה הגלובלית. יצוין כי סחר בנשים (זנות בכפייה) אסורים בכל רחבי אירופה.

הביקוש הגובר לשירותי מין הפך את "זונות הרחוב" של העבר ל"נערות הליווי" של היום ואת "בית הבושת" של פעם לבית פרטי או לחדר במלון כיום. לצד תופעה מתרחבת זו נרשמות עבירות כשוד, זיוף מסמכים, אלימות קשה, סחיטה, סחר בנשים ואף רצח .

עבודה זו עניינה רצח יצאניות. על כן, העבודה סוקרת את תופעת הזנות, את הסיבות לקיומה, ההשלכות החברתיות הנובעות ממנה. כמו כן את תופעת רצח יצאניות, גורמים, מאפיינים, ההליך הפלילי והקשר להיבטים חברתיים.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים , ספרות רלוונטית וכתבות מהעיתונות.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי ההתייחסות הפלילית לתופעת רצח יצאניות נובעת מההיבט החברתי הכללי בו קיימת התייחסות מינית בוטה כלפי האישה. הדין הפלילי בהיותו מכוון למנוע העושה להזיק לאחר קרי: להפר זכויות אחרים, עונה על הצורך למנוע ממטרידים לפגוע ולהזיק לנשים אך הדין הפלילי בישראל איננו מטפל במהות הבעיה ואיננו מביא לשינוי חברתי בהקשר לפערים בין המינים והיחס כלפי נשים .