הזרם הרומנטי צמח בראשית המאה ה-19 בגרמניה והא פנה לרגש ולא לשכלתנות.הזרם הרומנטי שאף לשנות נורמות, ערכים, חברות וחשיבה , כאשר בבסיס הזרם הרומנטי מצוי רעיון ההקרבה למען רעיון או אידיאל מסוים , הקרבה אשר עלולה להיות מסוכנת, להזיק או עשויה להוביל להשלכות חיוביות כגון צמיחתה של חברה, תרבות ומדינה.

סקירת ספרות זו דנה בנושא הרומנטיקה ומודרניות בהיבט של אופי הקשרים שבין הזרם הרומנטי לזרם המודרני.

תנועת ההשכלה כתנועה, שהתפשטה מגרמניה אל מזרח אירופה במחצית הראשונה של המאה ה-19, ראתה בחסידות "הרומנטית" כוח המפריע לשאיפותיה להביא להשתלבות היהודים בחברה הכללית. ומנגד החסידות ראתה בהשכלה כאיום על אופייה וזהותה של החברה היהודית מדובר היה בעימות בין מחדשים לבין משמרים.

הניגוד בין שתי התנועות אשר קידשו מחדש מדע וחוכמה למול אמונה בקרבה לאל החסידים היה ברור כאשר הניגודים בין הזרם הרומנטי לבין הזרם המודרני באים לידי ביטוי ביחס להשכלה, לרציונל , לאוטונומית היחיד, לרצון האינדיבידואל המקובלים בזרם המודרני ובתנועת ההשכלה לעומת ההקרבה, האמונה העיוורת ב"צדיק", הנהירה הקהילתית אחר ה"צדיק", חוסר האוטונומיה של היחיד המקובלים בזרם הרומנטי ובתנועת החסידות.

הדמיון בין הזרם הרומנטי לזרם המודרני ובין תנועת החסידות לתנועת ההשכלה בא לידי ביטוי בעובדה כי שתי התנועות היו תנועות מחדשות, תנועות אשר ניסו לשנות ולהוביל למהפך בזהות היהודית. זאת ועוד שתיהן נולדו מתוך תחושת מצוקה ודיכאון אשר אפף את יהודי אירופה במאה ה-19.