הריאיון הינו שיח מוסדי כאשר המאפיין הבולט שלו הוא חילופי התורות בין המראיין למרואיין. מהגדרת תפקידיו של המראיין, שהוא גם עיתונאי, נגזרות מגבלותיו, ובראשן המחויבות למצב את עצמו באופן שישמור על חזות מקצועית אובייקטיבית.

מחקר זה, עניינו היה במרואיינת אשר חוותה תהליך אובדן עבודה וכן במרואיינת אשר מעוניינת לעסוק בעריכת דין.

בעמדתו של המראיין טמון כוח, וכן בהגדרת תפקידיו. מעבר לכך המראיין עושה שימוש באסטרטגיה של הבעת כוח בניהול הריאיון על מנת לשלוט בשיחה: לקבוע מי יידבר ומתי, להעריך את תוכן הדברים, וכדומה.

את מידת הכוח המובע במהלכי דיבור שונים לא ניתן לכמת באופן מוחלט. בכל זאת נערכה השוואה והיא דירגה שישה מראיינים על פי מידת כוחנותם.

בריאיון החדשותי למשל, משתמש המראיין באירוניה כאסטרטגיה שתכליתה לאתגר ולהפיק תגובה מצד המרואיין. המרואיין, לעומתו, יעדיף להפנות אירוניה נגד צד שלישי, שאיננו מסוגל להשיב עליה כי הוא לא נוכח בריאיון או שהוא מנוע מכך מסיבות חברתיות. כך ממזער המרואיין את הסיכוי לפגיעה בדימויו החברתי בתגובה לדבריו. ביקורת בדרך אירונית איננה בהכרח חזקה יותר מאשר ביקורת המובעת בדרכים אחרות (ישירות או עקיפות).

העבודה הנוכחית מתייחסת לטכניקות ולמאפיינים של הראיון האישי התעסוקתי.

שיטת הבדיקה בוצעה על פי ראיון למרואיינת צעירה, המצויה בשלבים הראשונים בקריירה התעסוקתית שלה. מדובר במרואיינת, משוחררת מצה"ל וכי החוויה הראשונה של בעולם התעסוקה היה ראיון עבודה הראשון אחרי השירות הצבאי.

לאחר מספר ראיונות, בחרה בתחום השירות, תחום יש לה אליו זיקה ועניין.

כמו כן, מעבר לראיון האישי נערך גם ראיון תעסוקתי, כאשר חשיבותו נובעת מהסביבה הארגונית החדשה , סביבה תחרותית יותר מתמיד ומציבה אתגרים רבים לארגונים. עם העלייה בהכרת חשיבות איכות המשאב האנושי להצלחת הארגון, אחד האתגרים החשובים הוא גיוסם של עובדים לארגון.