העבודה הנוכחית בוחנת כיצד תופסות נשים דרוזיות  את השתלבותן בשוק העבודה בבחינת קשיים, קידום, מסורת ומשפחה.

הנשים הערביות בישראל חיות בתרבות ערבית, והחברה הסובבת שלהן חולקת מאפיינים חברתיים, דתיים ותרבותיים רבים עם העולם הערבי. החברה הערבית בישראל, כמו בכל מקום אחר, היא קולקטיבית, היררכית ופטריארכלית והיא נמצאת כעת במעבר הדרגתי לצורה אינדיווידואליסטית וליברלית יותר, אך הממד הקולקטיבי הוא עדיין דומיננטי והחברה בכללותה נשארת במידה רבה שמרנית ודתית (2015 Yosef,).

הנשים הדרוזיות חיות בחברה  שמאופיינת בנורמות חברתיות  אשר בעידן של  ימינו נתפסות על ידי רבות  מהן כמגבילות .  למרות שניכרת התקדמות בתחומים שונים מבחינת השוויון בין המינים ועל אף שהעדה הדרוזית דוגלת  לכאורה בשוויון בין המינים, הרי  שכמו בכל חברה מסורתית אחרת הגבר הוא הדומיננטי והקובע כיצד יתנהלו חיי המשפחה וחיי החברה. הנשים נתונות  במידה רבה למרותם של הגברים.  למרות זאת  ניתן לומר  שנשים דרוזיות רבות יצאו ללימודים והצליחו  להשתלב היטב במוסדות להשכלה גבוהה, ובכך פרצו דרך מוצלחת לעצמן ולנשים שתבואנה בעקבותיהן  לחיים טובים יותר ולמציאת מקומות עבודה  ולהשתלבות בהם (וינר-לוי, 2007).

במחקר זה נעשה שימוש בראיונות עומק מובנים למחצה ובראיונות נרטיביים.

שדה המחקר היה: נשים דרוזיות בעלות תפקידים מרכזיים במערכת החינוך.

ניתוח הנתונים בוצע על ידי איתור רעיונות מרכזיים הרלבנטיים לשאלת המחקר. רעיונות אלה היוו את התמות. מיון הראיונות תוך התייחסות אל התמות.