עבודה זו עניינה בבחינת קבלת החלטה לשיתוף פעולה עם חברה מתחרה והשפעתה של אסטרטגיית תחרות שיתופית על הביצועים של החברה.

אסטרטגיית תחרות שיתופית (Coopetition) נהנית מעלייה מתמשכת בהכרה בספרות הניהולית (Yami, Le Roy, Castaldo, & Dagnino, 2010; Gnyawali, & Park, 2011). המונח מתייחס לשימוש בו זמנית בשיתוף פעולה ותחרות על מנת להשיג תוצאות קולקטיביות ואינדיבידואליות טובות יותר. Coopetition מסייע לחברות לשפר ביצועים, להגדיל את נתח השוק (Meade, Hyman, & Blank, 2009) או לפתח טכנולוגיות ומוצרים חדשים. מבחינה תיאורטית ה- coopetition היא האפשרות האסטרטגית הטובה ביותר עבור חברות. המונח עצמו-  coopetition הוטבע על ידי מנהלים שמכירים בצורך להשתמש בשיתוף פעולה ובתחרות עם אותה קבוצה של חברות (Czakon, Mucha‐Kuś, & Rogalski, 2014). חשיבותה של האסטרטגיה נעוצה בעובדה שעולם העסקים הופך גלובאלי יותר ויותר, מה שמוביל בהכרח גם לעלייה בתחרות בין החברות בשווקים וקושי בבידול בין החברות. עבודה זו חשובה בהבנת האסטרטגיה השיתופית והשלכותיה, שכן לאסטרטגיה השלכות מהותיות ועל מנהלי חברות להכיר בהן.  כלומר הספרות הקיימת דנה באסטרטגיה השיתופית ויתרונותיה, אך חשוב גם להבין את עמדת המנהלים הפעילים בחברות ישראליות ויכולתם לעשות בה שימוש מושכל, על כן, העבודה הנוכחית תבחן את קבלת החלטה לשיתוף פעולה עם חברה מתחרה והשפעתה של אסטרטגיית תחרות שיתופית על הביצועים של החברה.

הספרות המוצגת להלן תציג דיון ביחס לאסטרטגית שיתוף הפעולה עם מתחרים, תרבות ושיתוף פעולה, השפעת אסטרטגיית תחרות שיתופית על הביצועים, ביצועים פיננסים ויצירת שביעות רצון לקוחות.

החלק המחקרי כולל ראיונות עם מנכ"לים של חברות בינלאומיות אשר ממשים את האסטרטגיה הלכה למעשה. במסגרת הראיונות נבדקו עמדות המרואיינים ביחס לאסטרטגיה, קבלת החלטות ביחס לשיתופי פעולה, יתרונות, חסרונות והשלכות פיננסיות.