במקרא קיימים פעלים הומונימים, למשל הפועל : אורה:"ואני שלשת החיצים צדה אורה לשלח לי למטרה" (שמואל א כ, כ).
סקירה זו עוסקת בפעלים הומונימים במקרא.
הלשון העברית מופיעה לראשונה בימיה המאוחרים של מלכות יהודה, בעת שהיתה נתונה לכיבוש אשורי, כאשר שריו של חזקיהו מלך יהודה מכנים אותה בשם "יהודית" (מלכים ב, י"ח, כו, כח; ישעיהו ל"ו, יא, יג) – שפתם של היהודים.
בימי הביניים חוזרת העברית למשול ברמה כשפת דיבור, קריאה וכתיבה שוטפת בין יהודי אירופה הנוצרית.
השפה העברית המודרנית הנה המשכה של השפה המקראית : אימוץ של צליל שלא היה בעבר, יצירת משקל או מבנה תחבירי. מילים רבות חודשו מתחדש הוא נטילת דבר מן המקורות שבעבר.
כמו כן, ישנם זוגות של פעלים שאחד מציין עשיית פעולה מסוימת ואחד מציין פועלה נגדית, למשל השורש "י.ח.ד" . בבניין קל המשמעות התחבר. "לא תחד אתם בקבורה" (ישעיה,יד,כ). לעומת זאת בבנינים פיעל, פועל והתפעל השורש "י.ח.ד" קשור להתבודדות- "בראשונה מיחדין את החתן ואת הכלה שעה אחת קודם..לחופה" (בבלי כתובות יב, ע"א).
1. סקירת ספרות
דוגמאות מיוחדות של הומונימיות
פעלים הומונימים במקרא
שורשים הומונימיים – אבן ג'נאח ורד"ק
ביבליוגרפיה