המודעות הסביבתית לא פסחה על ישראל ואכן החלה מגמה של שיתוף פעולה בין מפעלי תעשייה לבין גופים וארגונים סביבתיים, עם זאת פעולות התעשיות הללו באשר יהיו נובעים משיקולים כלכליים.

עבודה זו עניינה בשאלה בהיבטים המשפטיים העולים מהפעילות התעשייתית בנחל הקישון .

רוב רובה של החקיקה הסביבתית היא פלילית ממהותה, ונורמה האוסרת גרימת זיהום חייבת לכלול סיכונים עתידיים – יש להרחיב את אופקי הזמן המסורתיים מעבר למקובל בדיני העונשין. כלומר, עבירות סביבתיות אינן פוגעות רק ביחיד בזמן הנוכחי, אלא גם בדורות הבאים וזכותם לסביבה נקייה.

נושא זה רלוונטי לאור המודעות ההולכת והגוברת לאיכות הסביבה בארץ ובעולם וכן לנוכח העובדה שהתעשייה בנחל הקישון מהווה גורם מזהם עיקרי.

החקיקה הסביבתית הראשונה הייתה בשנת 1961: חוק מניעת מפגעים, תשכ"א-1961, אשר נשא אופי פלילי.

השאלה הנשאלת מהי חומרת הנזק הסביבתי הנגרם במקורות המים בישראל ובנחלי ישראלי בפרט? האם החוקים המתייחסים לזיהום נחלים מיושמים ? האם לאור האכיפה החוקית, אכן טיב ואיכות המים בנחלים מראה ניצני שיפור ? עד כמה מיושמים החוקים?

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את זיהום נחל הקישון והחוקים המתייחסים לזיהום נחלים בישראל וזיהום תעשייה מסוכנת.

הבדיקה בוצעה באמצעות סקירת מאמרים, ספרות ניתוח חקיקה ופסקי דין.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי חומרת זיהום נחלי הארץ הנה גבוהה במיוחד , כאשר הקישון עודנו נחשב לנחל המזוהם ביותר בישראל וכי לזיהומו השלכות קשות וביניהם מקרה חיילי השייטת. המודעות לבעיה הובילה לתקנים מוקפדים מאת המשרד לאיכות הסביבה המחייבים את כל הנוגעים בדבר, אך הבעיה עדיין שרירה וקיימת וכי נראה כי העמידה בתקנים, אם בכלל איננה מספקת כלל ועיקר.

החוקים הקיימים, אינם מושמים באופן מלא שכן הזיהום נמשך וכן הוצגו מספר מיקרים משפטיים המוכחים כי לא קיים יישום מלא של החוקים והתקנות המגנות על מקורות המים בישראל. יחד עם זאת פעילות המשרד לאיכות הסביבה, האכיפה והחוק הובילו לשיקום נחלים ולהקטנה מזערית במידת הזיהום , כלומר, טיב ואיכות המים בנחלים מראה ניצני שיפור.