נמצא כי פעילות גופנית יכולה להפחית תסמינים אצל אנשים עם בעיות קשב. לפיכך, מומלץ על פעילות גופנית מותאמת הן מחוץ למסגרת החינוכית והן בתוכה.

מטרת העבודה, אם כן, היא לבחון את הקשר בין פעילות גופנית לבין הלוקים בקשב וריכוז/היפראקטיביות (ADHD).

הפרעת קשב וריכוז ADHD היא אחד מהמצבים הפסיכיאטריים השכיחים ביותר בילדות. כ- 5% מהילדים מאובחנים כבעלי תסמונת ADHD ,כאשר היחס בין בנים לבנות עומד על 1:4. לילדים הסובלים מהפרעת ADHD יש בעיות משמעת רבות בבית הספר והם מהווים 30%-40% מההפניות למרפאות בנושא הדרכת הילד .

ילדים אשר לוקים בבעיות קשב וריכוז עלולים להציג סימפטומים של התנהגות לא הולמת את גילם, אימפולסיביות, היפראקטיביות, תפקודים ירודים בתחום האקדמי, מצבי רוח משתנים, חרדה, חיי חברה מצומצמים, תפקוד חברתי ומשפחתי לקוי.

מטרת העבודה הייתה לבחון את הקשר בין פעילות גופנית לבין הלוקים בקשב וריכוז/היפראקטיביות (ADHD).

העבודה הנוכחית מתמקדת באוכלוסייה הספציפית של ילדים עם ADHD ומוצגים מאפייני הלקות והשלכותיה מבחינה חברתית ולימודית. בהמשך נדון הקשר בין פעילות גופנית לקשב וריכוז ויוצגו הגורמים המרכזיים בקשר, פרק זה כולל הסברים פסיכו-פיזיולוגיים ופסיכו-חברתיים. בחלק האחרון של העבודה מוצגות טכניקות מעשיות לשיפור קשב וריכוז באמצעות פעילות גופנית לסוגיה.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי כיום רבים הם הלוקים בהפרעה והמענה הוא בעיקר תרופתי. מאידך, הורים רבים נמנעים מטיפול תרופתי ומחפשים פתרון אלטרנטיבי על מנת להקל על ילדם. קיימים טיפולים אלטרנטיביים ואחד מהם הנו ספורט או פעילות גופנית. מדובר בפעילות מגוונת, החל מפעילות אירובית (ריצה, שחייה וכדומה) ועד פעילות ספורטיבית- טיפולית ( רכיבה טיפולית, ספורט אתגרי).

הספרות העלתה כי לפעילות גופנית השפעה חיובית על הקלת התסמינים של הלוקים ב-ADHD, כלומר פעילות גופנית, מובילה לשיפור המערכת העצבית, של הלוקה ובדרך זאת מקלה על התפתחות המוח מבחינה מבנית ותפקודית. התוצאה היא שיפור בלמידה, בזיכרון, ביכולות קוגניטיביות, בהתנהגות מרוסנת וחברתית.