פעילות בתנועה הנה חלק בלתי נפרד מתכנית הלימודים לגילאי הגן ובין יתרונותיה נמנים מתן גירוים לילד, יכולת הבעה רגשית ועוד. לאור החשיבות שבפעילות זו.

מטרתה של עבודת המחקר הנוכחית הייתה לבחון כיצד הפעילות בתנועה משפיעה על רמת האמפטיה של גננות.

מפתיע כי למחנכים וגננות יש ידע מועט אם בכלל על התנועה שימושיה ותרומתה לגיל הרך. פעילות בתנועה מאפשרת לילד לשחק באופן חופשי, ויכולת בחירה כיצד לבצע את התנועה בהתחשב בציוד ובחלל הקיים. יחד עם זאת, קיים חשש מבעיות בטיחותית.

כמו כן, יש חשיבות בהתאמת הפעילות לילדים בגיל הילד; על המחנכים לספק רפרטואר של פעילויות המתאימות לילדים ולהתעניין בפעילויות חדשות. על המחנכים להיות בעלי הכשרה בתחום, בבחירת הפעילויות המתאימות ובבחירת הציוד המתאים לביצוע פעולות אלו.

הפעילות משפרת כישורים מוטוריים ויש להתאים פעילות לכל ילד וילד מבחינה פיסית וחברתית. בנוסף, יש להכיר את המערכות השונות המשפיעים ישירות על התנועה כגון השרירים, הלב וכלי הדם.

השאלה הנשאלת המחקר הנוכחי, האם הפעילות בתנועה משפיעה על האמפתיה בקרב גננות ?

השאלה המחקרית נבדקה בקרב נחקרות גננות, כמו כן רואיינו 4 גננות אשר שתיים מהן עברות הכשרה לפעילות בתנועה ושתיים לא עברות הכשרה מעין זו.

הבדיקה כללה ניתוח שאלונים אשר בחנו את האפטיה בקרב גננות וכן האם הן מעבירות פעילות בתנועה ובאם הן מוכשרות לכך. כמו כן, רואיינו גננות אשר נשאלו ביחס לפעילות בתנועה.

ממצאי המחקר העלו כי גננות אשר מפעילות תכנית של פעילות בתנועה בעלות אמפטיה רבה יותר מגננות שאינן מפעילות תכנית של פעילות בתנועה וכן גננות אשר עברו הכשרה של פעילות בתנועה נמצאו בעלות אמפטיה רבה יותר מגננות שאינן עברו הכשרה לפעילות בתנועה.