במדינת ישראל, הסכנה הקיומית גדולה ומוחשית והיא מרחפת לא רק על הקיום הלאומי, אלא גם על הקיום האישי. מקרי הטרור בישראל מהווים דוגמה לכך. אין ספק שהביטחון הלאומי ראוי בישראל יותר מאשר במדינות אחרות, למעמד של עדיפות לפיכך כאשר נוצרת התנגשות חזיתית בין הביטחון הלאומי לבין זכות מזכויות האדם, וכאשר אין דרך ליישב ביניהן, גובר הביטחון הלאומי. במקרה כזה האינטרס הקיומי עדיף על אינטרסים אחרים.

עבודה זו עניינה בפיתוח נשק גרעיני והשפעתו על היציבות והביטחון הלאומי בישראל, כלומר שאלת המחקר תבחן האם פיתוחו של הנשק הגרעיני בישראל משפיע על בטחונה של ישראל ?

לאור המצב הביטחוני בישראל, הוחלט עם הקמתה על השגת כוח גרעיני אשר יהווה כוח הרתעה כנגד אויבי מדינת ישראל.כוח ההרתעה הישראלי וכן תדמיתה הביטחונית של ישראל עמדו על הפרק עם חשיפתו של הכור הגרעיני הישראלי על ידי מרדכי וענונו. מרדכי ואנונו, עובד הכור בדימונה היה הראשון שחשף בשנת 1986 על פי עדותו בראיון ל"סאנדיי טיימס", הבריטי את עוצמתה הגרעינית של ישראל. הוא נחטף על ידי המוסד, הובא בחשאי לישראל, הורשע במארס 1988 בריגול חמור ונגזרו עליו 18 שנות מאסר.

הכתבה ב"סאנדיי טיימס" פורסמה באוקטובר 1986 וכללה צילומים ושרטוט של מבנה הכור. החשיפה של ואנונו הבהירה לעולם כי יש להתייחס לישראל כאל מדינה גרעינית לכל דבר.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון את פיתוח נשק גרעיני והשפעתו על היציבות והביטחון הלאומי בישראל.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים וספרות רלוונטית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי מעמדה הבינלאומי של ישראל לא נפגע ועצם החשיפה הכניסה את ישראל למעמד המדינות בעלות גרעין בעולם. ישראל החלה להיתפס כמדינה חזקה ומתקדמת וכבעלת כוח הרתעתי משמעותי. וענונו לא השיג את מבוקשו, מרוץ החימוש לא נפסק וישראל פועלת בתחום הביטחוני –גרעיני ללא כל הפרעה ממשית. אומנם, מצבה התדמיתי כיום בכי רע, אך עצם חשיפת הגרעין בישראל, אינה מהווה גורם לכך. במקביל , עדיין קיימת עמימות מסוימת ביחס לגרעין הישראלי.