עם קום המדינה נקטו דיני החוזים במשפט הישראלי, כאשר בתחום דיני החוזים, ניתן למצוא את חוק החוזים הכללי, חוק התרופות, חוק החוזים האחידים ועוד מספר חוקים בהקשר לדיני חוזים. חידושי החקיקה המהותיים היו הכנסת עיקרון תום הלב. עקרון זה צמח בתוך דיני החוזים ועוגן פורמאלית בחוק החוזים הכללי.

עבודת סמינריון זו בוחנת את נושאה הפיצויים בשל הפרת חוזה, סיכול וקיזוז בדיני חוזים ודיני ממונות.

בעת כריתת חוזה, האחריות על מניעת הפרתו חלה על פוגע וכן על הנפגע . ניתן לחלק את האחריות להפרה לפי הנסיבות . על פי סעיף 14 לחוק התרופות "אין המפר חייב בפיצויים לפי סעיפים 10,12,ו 13 בעד נזק שהנפגע יכול היה באמצעים סבירים, למנוע או להקטין. כלומר הפרת החוזה נערכה שלא באשמתו. לאור טענה זו ניתן להקטין את סכום הפיצויים בבחינת חלוקת הנטל בין הפוגע לנפגע.

בהנחה כי נקבע בבית המשפט כי האחריות להפרת החוזה מוטלת במלואה על צד אחד רשאי הו מכוח סעיף 10 לחוק התרופות הטוען כי "הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה". הנפגע זכאי לפיצויים גם בלא הוכחת הנזק .

העבודה הנוכחית בוחנת את האחריות לפיצויים בשל הפרת חוזה, סיכול וקיזוז בדיני חוזים וכיצד הם באים לידי ביטוי בדיני ממונות או הקודקס האזרחי.

במסגרת העבודה הנוכחית מוצגת ספרות, חקיקה ופסיקה המתייחסים לתזכיר חוק דיני ממונות או הקודקס האזרחי, פיצויים בשל הפרת חוזה, דיני סיכול, תיחום הנזק על פי סעיף 10 לחוק התרופות, פיצויים בשל הפרת חוזה וסיכול : על מי מוטלת האחריות? וקיזוז בדיני חוזים.

הסוגיות הללו בדיני חוזים נבחנו גם בדרך הופעתם בדיני ממונות. כלומר, נבחן כיצד באים לידי ביטוי סוגיות אלו בדיני ממונות, האם חוק דיני ממונות מוסיף, או גורע מהוראות החוק דיני החוזים והתרופות הקיים.