הפרוגרומים בדרומה של רוסיה עוררו את פינסקר מחלומו והובילו לכתיבת החיבור אוטואמנציפציה. לטענתו, שנאת ישראל נובעת מהעובדה כי העמים אינם רואים את היהודים כעם שווה בהווייתו וערכו  ולפיכך אין הוא יכול להשתרש ביניהם.

סקירת ספרות זו עניינה בחינת דמותו של פינסקר, תולדות חייו, חיבורו אוטואמנציפציה והביקורת שהוטחה בפינסקר בעקבות חיבור זה.

בחיבורו "אוטואמנציפציה" טען כי האנטישמיות מכשילה את האמנציפציה ועל-כן יש לחפש פתרון אחר לבעיה היהודית. מצבם של היהודים אינו נורמאלי כי זהו עם חסר בית המצוי בעולם כמו רוח רפאים המפחיד ומאיים על העמים.

לדעת פינסקר אין היהודים צריכים לשאוף לתקומת יהודה הקדומה  ולא לארץ קודשם שכן אין מעמדם בעלום מאפשר זאת ולכן עליהם לשאוף לארץ משלהם  כי העיקר היא אדנות לאומית בארץ רחבת ידיים , אדנות בת קיימא. כמובן, באם אפשר כי ארץ ישראל תהיה ארץ היהודים- מה טוב, אבל אין היא תנאי יחיד לגאולה לאומית.

אחת הביקורת לפינסקר הייתה של מ. ליהמן, אשר הגיב ראשון לפרסום האוטואמנציפאציה . לטענתו יש להסתייג מתכניתו של פינסקר מכיוון שגאולת ישראל אינה תיערך על ידי אדם אלא על ידי יסוד התורה והבטחות הנביאים. בתכנית של פינסקר, לטענת ליהמן  היה משום התכחשות למהותה של היהדות ולייעודה ההיסטורי.

כמו כן, נטען כי תכניתו של פינסקר איננה ריאלית, ואינה מעלה את הקורבנות והמכשולים בדרך להגשמת התכנית. פינסקר, אינו מפרט את ההוראות הכלליות ביותר, לא העריך את היקפה של התכנית ולכן תכנית זו איננה ברת מימוש. התכנית הדמיונית, גם מציעה תכנית לעתיד הרחוק ואיננה מתייחסת לשיפור המצב בהווה. פינסקר נתפס כרגשני ובמאמרו הוא נותן דרור לרגשותיו , אך במקביל ניזוק שיקול הדעת.