על פי ספר בראשית יצחק היה בנו של אברהם ושרה ואב ליעקב. שמו "יצחק" שיקף את התגובה של שרה כאשר שמעה כי ייוולד לה ילד. במקרא, יצחק הוא אחד משלושת האבות של ישראל, היחיד ששמו לא השתנה, והיחיד שלא יצא מכנען. על פי הנרטיב, הוא מת כשהיה בן 180, האריך ביותר מבין השלושה

העבודה הנוכחית תבחן את סיפור העקדה, במקרא ובקוראן.

לדמותו של יצחק היו מאפיינים מעטים. לא היו לה פגמים גדולים, אך גם לא מעלות מדהימות. יצחק הוא הדמות השקטה, החלקה, השקטה ביותר בתנ"ך.  הוא היה איטי, אדיש, ​​לא פעיל. התנהלותו זו באה  לידי ביטוי בסיפור הבארות (פרק כ"ח, יח-כו) , בשקר לאבימלך וכן  הראה את חולשתו ביחסו ליעקב לעשו. כלומר, הוא לא עשה כל מאמץ כדי ליצור הרמוניה ביניהם.

באמור, בניגוד לאברהם וליעקב, יצחק מתגלה כפחות דינמי. מתואר כאדם נאיבי ומהסס במקצת, לעתים רחוקות הוא השחקן הראשי בסיפור. בסיפור העקדה, אברהם משחק את התפקיד הראשי והוא פעיל, ואילו יצחק מקבל תפקיד פסיבי. בחייו הפרטיים, רבקה עוזבת את ביתה כדי להגיע לביתו של יצחק והיא מתוארת כמי ש"מושכת את החוטים "בתוך המשפחה.

כיצד אפשר להבין את טבעו המופנם של יצחק ואת הפסיביות היחסית של יצחק?  הסבר הגיוני הוא שהאישיות שלו היא תוצאה ישירה של טְרַאוּמָה בלתי נתפסת- היותו כמעט קורבן. יצחק נושא בתוכו את צלקת העקדה, מות פגועה וטראומטית, אך מהווה דוגמה להתנהלות וכונה, הוא  דבק באישה אחת ובארץ אחת. כלומר יצחק נתפס כרוחני, מקדיש חייו לעבודת האל ומתרחק מהבריות

העבודה מחולקת לפרקים הבאים:

• פרק א' סיפור העקדה והקורבן;
• פרק ב'- עולמו הפנימי של אברהם;
• פרק ג'- הסיבות לעקידה
• ו-פרק ד'- השבועה\ ההבטחה האלוהית.