ישראל  יצרה תשתית תחרותית, שעליה פועלת חברות עם אסטרטגיות מוצלחות. בישראל , בדומה  סאן פרנסיסקו וושינגטון, התפתחו אשכולות מיוחדים המוטמעים במערכת אקולוגית הייטק גדולה יותר. במקביל, הממשלה הייתה שחקן מפתח בקידום מערכות ההיי-טק.

שאלת המפתח היא מה הם מרכיבי המפתח של מערכת אקולוגית של אבטחת סייבר, והאם ניתן לראות את המערכת האקולוגית כפרוטוטייפ מובהק?

למרות משבר הקורונה, תעשיית הסייבר הישראלית המשיכה את מגמת הצמיחה שלה בשנת 2020 וקבעה שיאי גיוס כספים נוספים. הנתונים שנאספו ועובדו על ידי ה- INCD מראים עלייה של 70% בהשוואה לשנה הקודמת בסכומי הגיוס של תעשיית הסייבר, שגייסו השנה כ -2.9 מיליארד דולר בלמעלה ממאה עסקאות שונות.

אשכולות אבטחת סייבר ממוקמים באזורים עירוניים גדולים ומגוונים, בתוך רשתות תחבורה מורכבות ורב-מודאליות, עם אוניברסיטאות קרובות.

אשכולות אבטחה ברשת (ותתי אשכולות) צומחים במקום בו מתקיים אחד משני התנאים: ארגון עוגן (כמו הסוכנות לביטחון לאומי מחוץ לוושינגטון) ו / או כאשר כבר קיימת תרבות היי-טק חזקה (כמו בעמק הסיליקון).

טיפוח אשכול אבטחת סייבר חדש הוא אסטרטגיה ארוכת טווח, כזו הדורשת סבלנות ארוכת שנים (כמו בתת אשכול באר שבע בישראל).

ממשלות מקומיות מטפחות אשכולות אבטחת סייבר במיוחד מזה כעשור עם הטבות מס, שותפויות ותוכניות הסברה. עם זאת, מדיניות זו אינה מתרחשת בחלל ריק; אלא הם חלק מהתחרות המתמשכת בין אזורים וערים.

לפיכך, צמיחת אשכולות תכליתית דורשת תכנית אסטרטגית מגובשת המרכיבה מערך מדיניות לטיפוח המערכת האקולוגית התעשייתית. רק עם חזון הוליסטי, השוקל את ההקשר החברתי, הכלכלי והמרחבי, יכול אשכול אבטחת סייבר להתפתח ולצמוח.