העלייה מאתיופיה החלה בשנות ה – 80, בשני גלים: הגל הראשון במסגרת "מבצע משה" בשנים 1985-1984, והגל השני במסגרת "מבצע שלמה" בשנת 1991.

מחקר זה בחן את עמדתם של ערבים ישראלים כלפי העלייה האתיופית

מספרם הכולל של האתיופים עומד כיום על עשרות אלפים. רובם הגיעו חסרי השכלה פורמלית בסיסית, או ניסיון בטכנולוגיות מתקדמות, זאת ועוד, עקב צבע עורם של העולים האתיופים הם הוגדרו כבעלי "שוני חיצוני בולט בינם לבין הציבור הישראלי".

צבע עורם של עולי אתיופיה הפך לסימן של שונות בינם לבין ישראלים. המודעות הגזעית הגיעה לשיאה בעקבות פרשת תרומות הדם של העולים מאתיופיה בשנת 1996, כאשר אגודת מגן דוד אדום השמידה את תרומת הדם של עולים אתיופים מחשש שהם נגועים באידס עקב השכיחות הגבוהה של איידס בקרב האתיופים. עקב ייחודם של עולי אתיופי נוצרו בישראל דפוסי קליטה ייחודיים לעלייה זו.

הישראלי רואה את העולה מאתיופיה כשונה ממנו בתכלית, והשוני העיקרי והחשוב ביותר המוביל לכל סוגי האפליה שקיימת היום כנגד האתיופים הוא צבע עורם. בארץ מוצאם נחשבו היהודים האתיופים לבהירי עור, והם אפילו הגדירו עצמם כבעלי עור "חום אדמדם", וחלקם אף כונו "פלאשמורה לבנים", אך בבואם לארץ עולי אתיופיה נתקלו לראשונה בכינויים כמו-"כושי", "שחור", והם פגשו לראשונה בחייהם בשיח סטראוטיפי וגזעני מצד הישראלי בשל צבע עורם השונה.

השאלה הנשאלת כיצד הישראלי-ערבי רואה את האתיופי?
מטרת המחקר הנוכחי לבחון את עמדתם של ערבים ישראלים כלפי האתיופים.

כלי המחקר: שאלון עולי אתיופיה. שאלון זה בחן את עמדת הנחקרים כלפי העלייה האתיופית
מבנה השאלון:
חלק א: פרטים אישיים – מין וגיל
חלק ב: 8 שאלות הבודקות את עמדת הנחקר כלפי העלייה האתיופית
משתני המחקר:
משתנה בלתי תלוי-עמדתה הנחקר כלפי העלייה האתיופית.
משתנה בלתי תלוי-העלייה האתיופית