סקירת הספרות האקדמית בתחום יחסי המשטרה-המיעוט בחברות מפוצלות, מעלה כי מתקיימים יחסים מתוחים בין המיעוט למשטרה וזוהי תופעה שכיחה. אחד המקורות למתח הזה הוא השוליות הפוליטית והחברתית של המיעוט, המלווה לעתים קרובות בשיטור לא מאוזן ובלתי הוגן. חוקרים מדגישים את מרכזיותו של המשתנה הפוליטי בהבנת יחסי הגומלין בין המשטרה למיעוט בחברות מפוצלות.

סקירת הספרות הנוכחית עניינה במאפייני העמדות כלפי המשטרה

משטרה וארגונים במגזר ציבורי מציגים שורה  של אלמנטים משותפים. אלה כוללים את העובדה שהמשטרה, כמו ארגון ציבור מממש את כוח  שירותים ומשאבים לתועלת אישית. המשטרה כמו בהרבה ארגונים במגזר ציבורי, מציגה שחיתות המלמדת על משבר ורפיון מוסרי. כמו כן שחיתות משטרתית חמורה אף יותר בהיותה אמונה על שמירה והגנה על הציבור ממעשים פליליים

לשוטר, כאמור, סמכות לפי החוק לפגוע בזכויות האזרח ולהפעיל כוח במצבים מסוימים ובמגבלות  של  נחיצות  וסבירות.  שוטר  העושה  שימוש  בכוח  בהתאם לסמכותו ולמגבלות עבודתו, פועל באופן ראוי ולפיכך גם ראוי לגיבוי להבדיל משוטר המשתמש בכוח באופן מופרז ומעבר לתחום הסמכות שהוענקה לו.

מודל השיטור הראשון, הוא מודל פתרון בעיות, יש לנקוט בסידרה של פעולות על מנת להגיע לפיתרון. הפעולות יהיו פועל יוצא של עקרונות אשר נקבעו במשטרת ישראל. מודל פתרון בעיות  למעשה ינסה להתמודד עם בעיה מורכבת, יפרק אותה לגורמים ובדרך זאת יגיע לידי פתרון יעיל, כמו כן עצב הנבירה במקורות מידע עשוי להביא גם ליעילות התגובה של השוטרים לאחר מעשה, מה גם שהמודל מנסה להגיע לפתרון יוזם ויצירתי שיהווה טיפול מונע ולא טיפול תגובתי.

לעתים קרובות מרחפת מעל חברות דמוקרטיות חלוקות מאוד, שאלת הלגיטימיות של המשטר הפוליטי בעיני קבוצת המיעוט. כמו היחסים המתוחים בין המיעוט הערבי בישראל לבין הידע השכיח של המשטרה.