מוגבלות הינה מונח גנרי הכוללת בתוכה ליקויים שכליים, גופניים, שעלולים להשפיע על חיי הפרט במידה רבה. סיווג המוגבלות כולל פירוט של תפקוד פיסי של הגוף, גורמים אישיים הקשורים באופי האדם וגורמים סביבתיים אשר יכולים להקל או לחסם את פעילותו של אדם עם מוגבלות.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון עמדות כלפי סטודנטים מוגבלים.

בישראל, כיום חיים כ- 1.5 מיליון אנשים בעלי מוגבלויות , הכוללים אוכלוסיית סטודנטים בעלי מוגבלויות הלומדים במוסדות ההשכלה הגבוהה הינם בעלי מוגבלויות "נסתרות". על פי חוק שוויון ההזדמנויות, על המוסדות להשכלה גבוהה חלה חובת נגישות לכל. על מנת לבצע את השינוי באופן גורף, נדרשים אסטרטגיות ישימות, נהלים וייעוץ פעיל של אנשים בעלי מוגבלויות .לכן, מוסדות השכלה גבוהה הופכים מודעים לסטודנטים בעלי מוגבלויות על מנת להבטיח גישה שוויונית, זכאות לטווח רחב של למידה, הוראה, הערכה ושוויון הזדמנויות פיזיות וחברתיות.

למרות המודעות הגבוהה, עדיין קיים פער בין הנעשה במוסדות ההשכלה הגבוהה לבין צורכיהם של הסטודנטים המוגבלים הלומדים בהם. כלומר, בפועל סטודנטים עם מוגבלות נתקלים במחסומים פיסיים, אקדמיים, וחברתיים .

העבודה הנוכחית בחנה עמדות כלפי סטודנטים מוגבלים, בדיקת זו הנה רלוונטית לאור העובדה כי בישראל קיימים למעלה מ10%- מהאוכלוסייה בישראל הינם אנשים עם מוגבלות – פיסית, שכלית או נפשית.

הבדיקה כללה תכנית התערבות, כאשר העמדות כלפי סטודנטים מוגבלים נבדקו לפני התכנית ולאחריה. כלי המחקר כלל 3 שאלונים: שאלון תפיסת רגשות שליליים, שאלון מחשבות חיוביות ושאלון התנהגות נמנעת.

ממצאי הבדיקה העלו כי קיים קשר שלילי בין רגשות שליליים כלפי אדם עם מוגבלות לבין מחשבות חיוביות/ אמפטיות כלפיו, קיים קשר חיובי בין רגשות שליליים כלפי אדם עם מוגבלות לבין התנהגות נמנעת כלפיו, קיים קשר שלילי בין מחשבות חיוביות/ אמפטיות כלפי אדם עם מוגבלות לבין התנהגות נמנעת כלפיו, לתכנית ההתערבות קיימת השפעה חיובית על רמת הרגשות השליליים, לתכנית ההתערבות קיימת השפעה חיובית על רמת ההתנהגות הנמנעת ולתכנית ההתערבות קיימת השפעה חיובית על רמת המחשבות החיוביות.