במדינת ישראל, הסכנה הקיומית גדולה ומוחשית והיא מרחפת לא רק על הקיום הלאומי, אלא גם על הקיום האישי. אין ספק שהביטחון הלאומי ראוי בישראל יותר מאשר במדינות אחרות, למעמד של עדיפות לפיכך כאשר נוצרת התנגשות חזיתית בין הביטחון הלאומי לבין זכות מזכויות האדם, ואין דרך ליישב ביניהן, גובר הביטחון הלאומי.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בעמדות בקרב נחקרים בעלי דעות פוליטיות שונות בנוגע לקשר בין הפעילות הצבאית "נוהל שכן", לבין האחריות המוסרית של צה"ל .

השימוש בתושב מקומי כ"מגן אנושי" לחיילים נחשב לפשע-מלחמה, כאשר אמנת ז'נבה הרביעית אוסרת על צבא-כיבוש לנצל "אדם מוגן" (תושב של שטח כבוש, בלשון האמנה) למטרה כזאת.

פשעי מלחמה היו נפוצים עוד מימי קדם, ומנהיגים ודיקטטורים רבים היו ידועים באכזריותם ובפשעי המלחמה שביצעו. במלחמת העולם הראשונה בוצעו פשעי מלחמה רבים, וכך גם במלחמת העולם השנייה אחריה.

צה"ל וכוחות הביטחון הישראלים פיתחו אמצעים ושיטות לחימה רבות על מנת להתמודד ולמנוע פעולות טרור ופח"ע כך שעם השנים והנסיבות התעבתה לה תורה אסטרטגית בה הכוחות פועלים במישורי המודיעין, ההרתעה והתגובה בכדי למנוע למגר ואף להעניש את תשתיתו של הטרור שולחיו ומבצעיו

במדינת ישראל, הסכנה הקיומית גדולה ומוחשית והיא מרחפת לא רק על הקיום הלאומי, אלא גם על הקיום האישי. אין ספק שהביטחון הלאומי ראוי בישראל יותר מאשר במדינות אחרות,  למעמד של עדיפות  לפיכך כאשר נוצרת התנגשות חזיתית בין הביטחון הלאומי לבין זכות מזכויות  האדם, ואין דרך ליישב ביניהן, גובר הביטחון הלאומי.

שאלת ההצדקה המוסרית להרוג אזרחים במלחמה העסיקה ועדיין היא מעסיקה, ונראה שתמשיך להעסיק את האנושות ימים רבים. בעת האחרונה, עלה הנושא לדיון ציבורי סוער עקב החלטת שר הביטחון לשעבר, בנימין בן אליעזר, להימנע מלהפציץ מן האוויר מבנים שהסתתרו בהם מחבלים במחנה הפליטים ג'נין במבצע "חומת מגן", מחשש להרג אזרחים.