בשלהי המאה התשע עשרה, כאשר החלוצים הראשונים הגיעו לארץ ישראל, החלו להקים יישובים חקלאיים והניחו את אבן הפינה למוסדות החינוך המוקדמים במדינה. ההתחייבות המכונה "חינוך עברי" החלה בשנת 1888 בראשון לציון, המושבה (הכפר החקלאי השיתופי) של חלוצי העלייה הראשונה.
עבודה זו עניינה בגננות היישוב , כלומר, כיצד עיצבו הגננות את החינוך הלאומי בארץ ישראל בגיל הרך ובאיזה מידה הן נחשבו לבעלות פרופסיה ?
מערכת גני הילדים שהתפתחה ביישוב הייתה למהפכה אמיתית בתחום החינוך מבחינת היעדים החינוכיים וגישתם החינוכית. מטרות הגן, מלבד למידה, היו למידת השפה העברית, שמירה על בריאותם של הילדים, סיוע לאימהות, תזונה נכונה ותשומת לב לבעיות שונות ומאתגרות הנובעות מקשיי החיים בתקופת היישוב כמו מחלות זיהומיות, תת תזונה ומצבים סניטריים לקויים.
מערך גני הילדים סיפק לילדים מגיל 3 -6 למידה, טיול, שירה, ריקוד , האזנה לסיפור וכל הפעולות הללו נבנו והוגשו בשפה העברית
מטרת עבודה זו היא לשפוך אור חדש על כניסתן של נשים יהודיות לתחום גני הילדים בתקופת היישוב, לבחון את הישגיהן והקשיים בהן נקלעו.
עבודה זו תנסה להתוות את קווי המתאר של התרומה הקולקטיבית של נשים מקצועיות בתחום החינוך הרך לחברה היישובית. במחקר זה קיימת התמקדות רק בכמה נשים מקצועיות יוצאות דופן שהשפיעו מאוד על תחום החינוך הרך. אתמקד בתחום החינוך – תוך התייחסות מיוחדת לגישות החינוכיות אשר היוו היסודות לחינוך העברי. המטרה היא להתייחס לנושא מנקודת מבט כוללת: כיצד תרמה עבודת הגננות לתחום המקצועי- פרופסיונלי, כיצד החינוך הלאומי יצא נשכר מכך ?
מבוא
פרק 1: החינוך הלאומי בארץ ישראל
1.1 יסודות החינוך הארץ ישראלי
1.2 החינוך כפרופסיה
פרק 2: גננות בתקופת היישוב
2.1 הרקע של הגננות בתקופת היישוב
2.2 השכלה ופרופסיה
2.3 הגנים הראשוניים
פרק 3: תרומתן של הגננות לחינוך הלאומי בארץ ישראל והפיכתו לפרופסיה
3.1 תרומתן של הגננות לחינוך הלאומי בארץ ישראל
3.2 תרומתן של הגננות לחינוך הלאומי בארץ ישראל והפיכתו לפרופסיה
סיכום
ביבליוגרפיה