עם הגיעו לישראל צוין בפרק א כי עלה " על כל ישראל" ,כביטוי סמלי לתפיסתו של עזרא כי העולים שבאו מבבל – צאצאי יהודה ובנימין – הם מיצגיו של עם ישראל על 12 שבטיו. יש הרואים בעליית עזרא אב טיפוס "לכל ההגירות הפוליטיות והדתיות של עמים אחרים", שהתבססו על קהילות בעלות אופי מוגדר מבחינה דתית ושימשו יסוד לבניית מדינה.

הסקירה הנוכחית בוחנת את השפעת עזרא על עם ישראל ואמונתו באל בתקופת שיבת ציון.

עזרא האשים את בני ישראל כי לא הבדילו עצמם מן השאר, הם נישאו בנישואי תערובת וזרע הקודש התערב מבין העמים האלה היו קיימים באותה התקופה – עמונים, מואבים, מצרים, ואדומים; ארבעת האחרים – כנענים, חתים, פריזים ויבוסים כבר נכחדו.

אחת המטרות העיקריות של עזרא הייתה הפצת התורה בקרב העם ביהודה ו- הפיכת חוקי התורה לחוקי יהודה.

בהקשר זה עזרא יזם חידוש והוא הכנסת הכתב המרובע הארמי (הכתב בו אנו משתמשים היום) כדי להאיץ את מלאכת הכתיבה, כך הופצה התורה בקלות והקריאה הפכה לקלה יותר

בנוסף עזרא קבע תקנות כגון: תקנות לקריאת התורה בציבור. לפי התקנות חלה חובה על הציבור לקרוא את התורה בימי שני, חמישי ושבת, קבע תפילה מנחה נוספת לתפילת שחרית. קבע את "טעמי המקרא" שהם מעין סימני פיסוק המסייעים לקריאת התורה ועוד.

עזרא קיבל רישיון נרחב מארתחששתא, מלך פרס, ושימש כשליח המלך ביהודה. במסגרת תפקידו הוסמך למנות שופטים ודיינים ביהודה, ניתנה לו הרשות לחבר חוקה ליהודים על פי התורה, להטיל עונשים (אפילו מוות) למי שאינו מקיים חוקותיו, להביא כלי כסף וזהב מאוצר המלכות ותרומות יהודי בבל לבית המקדש, לקנות בהמות לקורבנות ולשחרר את הכוהנים והלווים העוסקים בפולחן מתשלום מסים