בשנים האחרונות קיימת החמרה בתופעת עבריינות נוער. עבריינות נוער מוגדרת כסטייה חברתית והיא גוררת אחריה סנקציות חוקיות כלפי המבצע.

העבודה הנוכחית עומדת על סוגיית העונש בקרב קטינים במקביל לגישות הרווחות בתחום עבריינות נוער.

עבריינות נוער נכללת למעשה באחת משלוש הפרעות התנהגות. כפי שמורה ה-DSM מהדורה רביעית המונח הפרעת התנהגות רומז על הפרעה חמורה המתאפיינת בתוקפנות קשה והתנהגויות אנטי-חברתיות כמו נטייה לתגרה, בריונות, אכזריות, גזל, כפיית קיום יחסי מין, גרימה להצתה, גניבה, רמייה, והפרות חוק אחרות.

התנהגות אנטי חברתית כוללת מעשים הנעשים נגד רצונם וזכויותיהם של אחרים ומנוגדות לחוקי החברה. התנהגות אנטי חברתית אצל מתבגרים העוברים על החוק ונתפסים תסתיים במפגש עם מערכת המשפט. לפיכך, הפרעת התנהגות מייצגת קונסטלציה של התנהגויות אנטי-חברתיות: תת-קבוצה של צעירים עם בעיות התנהגות יהיו עבריינים. הפרעת התנהגות רווחת בקרב ילדים ומתבגרים כאשר 30%-50% מכל ההפניות הפסיכיאטריות של ילדים כוללות בעיות התנהגות.

גורמי סיכון המגבירים הפרעות התנהגות הם גורמים אישיים, משפחתיים, וסביבתיים שהוכחו מחקרית. על פי הנתונים 20%-30% מהמתבגרים מבצעים עבירות אלימות, והכרת מאפייניהם של צעירים אלו מסייעת לצמצם את מידת הסבל שלהם והנזק לחברה.

בד"כ התנהגויות אנטי חברתיות כגון: גניבה, השמדת רכוש, קיום יחסי מין בגיל מוקדם, סחר בסמים הם המנבא החזק ביותר לנטייה לעבריינות אצל גברים, לא בהכרח עבור נשים. עבריינות המתחילה בגיל מוקדם מנבאת באופן יציב נטייה לאלימות כרונית וקשה יותר ע"פ מחקרים רבים כאשר 50% מאלו שהואשמו בעבירות אלימות בגילאים 10-16, הואשמו שוב בעבירה אלימה עד הגיעם לגיל 24.

על פי המחקרים והסטטיסטיקות, לגברים יש סיכון גדול יותר להיות בעלי הפרעת התנהגות (בשיעור של 5:1 אצל ילדים) וכן הורה או אח/אחות עבריינים מנבאים באופן משמעותי נטייה לפשיעה אצל בנים. קיים קשר בין עוני לפשע, ורבים מקשרים שכונות עוני לעבריינות.

העבודה הנוכחית תנסה לעמוד על סוגית העונש בקרב קטינים במקביל לגישות הרווחות בתחום עבריינות נוער.