היעדרויות נתפסות בספרות המחקר כמרכיב של קבוצת משתנים הקרויה התנהגות נסיגתית. קבוצה זו כוללת גם איחורים ועזיבת הארגון. התנהגות נסיגתית בקרב העובדים מהווה נושא בעל חשיבות במחקרים אודות ארגונים.

העבודה הנוכחית הינה סקירת ספרות הדנה בהיבטים של התנהגות נסיגתית והעדרות מהעבודה

ההתנהגויות של נסיגה, עזיבה והיעדרות הן ההתנהגויות הנחקרות ביותר, לעומת התנהגויות נסיגה אחרות כגון: איחורים, סיום מוקדם של יום העבודה וכדומה.

שפירא טוענת כי היעדרות מהעבודה (ABSENTEEISM) מתוארת כאחד מארבעת המשתנים התלויים המרכזיים בספרות של ההתנהגות הארגונית, יחד עם שביעות רצון, מחויבות ארגונית וביצועים. תופעת ההיעדרות עמדה במוקד הקונפליקט בין עובדים וארגונים בשל ההשפעה השלילית שיש להיעדרות על פריון העבודה. כמו כן, על פי בן עמי היעדרות מעבודה מהווה עדות להתנהגות נסיגתית בארגון ומכאן שאחד האתגרים הגדולים העומדים בפני המנהל הוא היכולת לזהות, לאתר ולטפל בגורמים הפוגעים במוטיבציית העובדים וגורמים לפגיעה בביצועי הארגון. אחת הדרכים בהפחתת ההיעדרויות המלמדות על התנהגות נסיגתית היא לספק לעובדים אוטונומיה ויכולת שליטה, לשמור על עומס סביר ולא מוגזם בעבודה ולנהל מחזורי קידום מקצועיים קבועים .

על פי ולדמן, ריבוי ימי מחלה בקרב עובדים מלווה בהשלכות שליליות מידיות על תפוקות הארגון, והם מצביעים על נסיגה ארגונית. כמו כן לטענתו שיפור במצב בריאות קרי: שיפור התנאים הסביבתיים הבריאותיים בארגון, יגביר את שביעות רצונו ממקום העבודה ויפחית את שיעורי ההיעדרויות.

התנהגות נסיגתית מוגדרת כמערך של פעולות פיזיות או ריחוק פסיכולוגי בין עובדים ומקום העבודה שלהם.

כמו כן קיים קשר, בין התרבות הארגונית לבין התנהגותו הנסיגתית של העובד. מחקרים רבים חקרו את הקשר בין ההתנהגות הנסיגתית בקרב העובד לבין משתני שביעות רצון, מחויבות ארגונית ועוד, ופחות נחקר הקשר בין התרבות הארגונית לבין מידת ההתנהגות הנסיגתית בקרב העובד.