עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את השפעתם של טיפולים אלטרנטיביים בחולי סכרת ובכללם הפעילות הגופנית, יוגה, צמחי מרפא, טיפול תזונתי ורפלקס ולוגי.

מחלת הסוכרת, כיום נפוצה ברחבי העולם וניתן לראות שיעור גבוה של חולי סוכרת ברוסיה וצפון אמריקה (ראה נספח ב).
עד למאה ה- 20, הסוכרת הייתה מחלה שלא היה לה טיפול רפואי. הרופאים המליצו לחולי הסוכרת להתעמל, לשמור על משקל תקין ולשנות את הרגלי האכילה, אבל ברוב המקרים מצב הסוכרתיים הלך והדרדר בהדרגה.
בשנת 1869, גילה רופא גרמני בשם פול לנגרהנס ,שבלוטת הלבלב ברוב בעלי החיים מכילה אלפי אזורים שבהם קיימות רקמות מיוחדות, שונות מהרקמות הרגילות, שנקראו על שמו "איי לנגרהנס". בשנת 1890 פיזיולוג גרמני בשם אוסקר מינקובסקי ביצע ניסויים בכלבים, שהוכיחו שחומרים כימיים שנלחמים בסוכרת מיוצרים בלבלב (ראה נספח ג- קריטריונים לאבחון מחלת הסוכרת).
בשנת 1901, הרופא הפתולוג יוגין אופי איתר את החומרים הכימיים שמיוצרים באיי לנגרהנס, וביסס את ההנחה שהסוכרת מתפתחת כאשר פעילות התאים נפגמת או נפסקת לחלוטין.
בשנת 1921, הצליחו הרופאים בנטינג, בסט, קוליפ ומקלאוד, ארבעה חוקרים שעבדו באוניברסיטת טורונטו בקנדה, לבודד ולמצות את החומר הכימי שמופרש על ידי הלבלב הוא האינסולין, אשר הפך לתרופה היעילה הראשונה לטיפול בסוכרת. האינסולין תרם להצלת מיליוני בני אדם.
בשנות השמונים, הצליחו באמצעו שיטות של הנדסה גנטית ליצור אינסולין, וכן החלה התפתחות בשיטות לבדיקות דם, כאשר התאפשר לחולים לבצע את בדיקות הדם בביתם ולהשיג, בנוחות יחסית ועם כאב מינימלי תוצאות מדויקות של רמות הגלוקוז בדם, המאפשרות להם לנטר את מצבם בעצמם ולנהל אורח חיים רגיל. על אף המאמצים הרבים בתחום המחקר והרפואה בנושא מחלת הסוכרת והטיפול בה העלייה המתמשכת במספר חולי הסוכרת מסוג 2 בחברה המערבית, כאשר בכל שנה מאובחנים 800 אלף מקרים חדשים, מחייבת בחינתה של המחלה מחדש ומציאת כיווני פתרון מיידים. על פי מחקרים פעילות גופנית מונעת ו/ או מקלה על הסימפטומים של מחלת הסוכרת.
לפעילות הגופנית אם כן, ביטוי ממשי במניעתה של מחלת הסוכרת מאחר שהתנגודת לאינסולין מתפתחת גם בעקבות עלייה ברקמת השומן ופעילות גופנית (אירובית) עוזרת לירידה במשקל (שרפת שומנים). מאחר ששרירים בתנועה צורכים יותר גלוקוז מאשר שרירים במנוחה, פעילות גופנית מאפשרת לרמת הסוכר בדם לרדת.
במסגרת עבודתי זו, קיים ניסיון לבחון את השפעתם של טיפולים אלטרנטיביים בחולי סכרת ובכללם הפעילות הגופנית, יוגה, צמחי מרפא, טיפול תזונתי ורפלקס ולוגי. תחילה אסקור את הגורמים למחלה, מאפייניה הקליניים וכן דרכי טיפול מקובלים במחלה.
בחלק השני לעבודה זו, קיימת סקירה של הפעילות הגופנית הפועלת על מערכת הלב, השרירים, הרקמות בקרב חולי סוכרת וכן אציין את השפעותיה השליליות האפשריות של הפעילות הגופנית בקרב החולה הסוכרתי. בחלק זה גם קיימת התייחסות להפעלת היוגה בקרב חולים סוכרתיים. החלק השלישי בעבודה זו מוצגת הפעילות הגופנית הנאותה לחולי הסוכרת וכן יציג מספר תכניות אימונים מקובלות.
החלק הרביעי מובאים טיפולים אלטרנטיביים שונים: טיפול בצמחי מרפא, טיפול תזונתי ורפלקסולוגי.