סקירה זו עניינה בנושא: נשים בעולם העסקים.

נקודת המוצא להתבוננות בתקשורת כתרבות היא, שתוצרי הרדיו והטלוויזיה (כמו גם תוצרי האינטרנט, קלטות הווידאו וכדומה) הם טקסטים המכילים דימויים, נרטיבים וסמלים משותפים, אשר מרכיבים את חיי היום-יום של צופיהם, כמו גם את ימי החג ואת הרגעים ההיסטוריים. תפיסה זו מעמידה במרכז את המאפיינים של התקשורת המודרנית בהקשר של יצירה וצריכה של טקסטים תרבותיים.
תקשורת ההמונים מהווה דור נוסף בשרשרת ההיסטורית של במות מתווכות ובלתי מתווכות, של צריכת התרבות, הכוללת מתכונות ונוסחים בתרבות "גבוהה" או "פופולרית".
רדיו, טלוויזיה, סרטים ותוצריה האחרים של תרבות התקשורת מספקים חומרים שמתוכם אנו מעצבים את עצם זהותנו, את תחושת העצמאות שלנו, את המושגים שלנו באשר למשמעות היותנו ממין זכר או ממין נקבה, את תודעת מעמדנו, את השתייכותנו האתנית והגזעית, את הלאומיות ואת המיניות שלנו, את ה"אנחנו" ואת ה"הם".
דימויי התקשורת מסייעים בעיצוב השקפת עולמנו וערכינו היסודיים ביותר: את מה שלדעתנו הוא טוב או רע, חיובי או שלילי, מוסרי או מושחת ועוד.
סיפורי התקשורת מספקים את הסמלים, המיתוסים והמשאבים שבאמצעותם אנו מרכיבים תרבות משותפת ומכניסים את עצמנו לתוך תרבות זו.
מופעי התקשורת מראים מי אלו הם בעלי הכוח ומי משוללי כוח, על מי מותר להפעיל כפייה ואלימות ועל מי לא.