עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את סיפור דוד ובת שבע.

ערב ימי הקמת המלוכה בישראל ובראשית ימיה מתגברת והולכת החדירה הפלשתית לתחומי ההתיישבות הישראלית, כאשר המצוקה הביטחונית מובילה את זקני העם לבקש משמואל כי ימנה מלך אשר ימלוך על העם, יגן על העם וילחם למענו.
בקשה זו מעמידה את שמואל על פרשת דרכים, המסמלת את שקיעתה של המנהיגות השליחית ועלייתו של השלטון החילוני, המלוכני שמואל בתחילה נלחם במשטר החדש העולה ואולם בסופו של דבר נאלץ לסגת, בפני לחצן של עובדות היסטוריות – הסתערות הפלשתים – המחייבות להקמת שלטון ריכוזי ורציף, שיוכל ליצור את הכלים הדרושים לבלימת ההתקדמות של האויב המסכן את קיום עם ישראל. יחד עם זאת, לפני מסירת השלטון לידי שאול, מתאמץ שמואל, מאמץ אחרון, להסב את לב העם מן הדרך שבה הם חפצים ללכת – ונכשל. בנאומו המפורסם (פרק ח) הבא להזהיר את בני ישראל בפני עולה של מלכות, אופיינה המלוכה הישראלית האבסולוטית, כפי שהתפתחה בימי מלכי ישראל העריצים ושראשית צמיחתה החלה, לכל המוקדם, בתקופת שלמה. ברור, אפוא, שנאום זה אינו יצירתו של שמואל. הוא הושם בפיו על ידי מתנגדי המלוכה מתקופה מאוחרת יותר – ולגבי התקופה המדויקת אין החוקרים תמימי דעים זה עם זה.
חוק המלך מחל בפסוק פרק יז בספר דברים, כאשר על מוסד המלוכה העתידי מוטלים הגבלים שונים, עם ישוב בני ישראל בארץ ישראל.
כמו כן, בספר שמואל מודיע הנביא שמואל לעם את "משפט המלך": "ויאמר, זה יהיה משפט המלך אשר ימלוך עליכם, את בניכם יקח ושם לו במרכבתו… ולשום לו שרי אלפים… ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו… ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו".
חוק המלך וכן משפט המלך מתייחסים להתנהגות נאותה ולא נאותה של מוסד המלוכה בישראל. לאור מנהיגותו של דוד אשר כללה חטאים חמורים בצד אומץ לב ויראת שמיים, אנסה לבחון את סיפור דוד ובת שבע.
המלך דוד נחשב לאחד מגיבוריה הגדולים של ההיסטוריה: שמו הפך למושג ולסמל – לא רק בתרבות הלאומית-העברית, אלא גם במורשת האירופית-הנוצרית.