פיגור שכלי הינו אחד הסוגים של נכות התפתחותית. למרות שהמשפחה היא המטפלת העיקרית בילד עם הצרכנים המיוחדים קיימת נטייה בספרות המקצועית למזער את תפקידה ומרכזיותה, בעבר ההתייחסות להורים הייתה בעיקרה פסיבית והיום נתפסים כפועלים וכבעלי חשיבות רבה בטיפול וגיוס משאבים בקהילה למען ילדיהם עם הצרכים המיוחדים.

העבודה הנוכחית בחנה את סוגיית התייחסות ההורים והפנימיות לילדים הסובלים מפיגור שכלי ואת ההשתלבות שלהם בחי היומיום במשפחה ובפנימייה.

התמודדות המשפחה עם ילד בעל פיגור שכלי דורשת שינוי באורח החיים, בהתנהגות ובערכי המשפחה, לפיכך מדובר במצבי דחק.
על ההורים להתמודד עם שני מעגלי חיים שונים באופיים, במאפיינים ובמשימות המתלוות להם, אשר שזורים זה בזה: מעגל החיים של הילדים הבריאים ומעגל החיים של הילד המוגבל.

הספרות מלמדת כי לחברה הערבית התייחסות שונה לחריג על אף העובדה כי בחברה הערבית קיים שיעור גבוה של מוגבלויות. כמו כן, צוין בהקשר לאמור כי המוגבלים ככלל בחברה הערבית מתמודדים עם קשיים וחסמים שונים המפריעים לתפקודם היומיומי ולהשתלבותם בקהילה ובחברה הסובבת, שכן החברה הערבית איננה משלבת אותם באופן מלא, כאשר קיימים דעות קדומות וסטריאוטיפים כלפי מוגבלים. לרוב משפחתו של המוגבל מבודדת משאר חברי הקהילה וכי בנוסף תפקוד הרשויות ביחס לאוכלוסיית החריגים לוקה בחסר.

בחינת הסוגיה נערכה בקרב המגזר הערבי ומכאן יש שהיה צורך להתייחס לקהילה הערבית ויחסה לחריג. העבודה בדקה את סוגיית ההתייחסות לילד בעל פיגור שכלי במשפחה הקרובה ובמעון לילדים הסובלים מפיגור שכלי, לשם כך נערכו תצפיות הן בביתו של ילד הסובל מפיגור שכלי והן במעון השוהה בו, התצפיות נערכו במשך כמה ימים וסיפקו מידע רב לגבי תפיסת הילד הסובל מפיגור שכלי.

לשם בחינת הסוגיה נערכו ותצפיות בפנימייה לילדים מפגרים וכן בביתו של ילד הסובל מפיגור שכלי. בנוסף נערכו ראיונות עם הורי ילדים מפגרים.

הממצאים העיקריים העולים מלמדים כי ההתייחסות לילד המפגר בחברה הערבית איננה תואמת את תזה הרווחת אשר לפיה בחברה הערבית הילד המפגר סובל מהתייחסות בלתי הולמת שכן נמצא כי הילד המפגר מקבל במוסד וכן בחיק משפחתו אהבה, קבלה, הערכה וכבוד.