התקשרות רשמית בין איש לאישה ליצירת חיי משפחה  בתקופת המקרא היו חותם מאוחר לקשר שהתקיים בפועל בין בני זוג. בימי המקרא, מרבית הנשים המאורסות היו בתולות. ארוסה מכונה במקרא "בתולה מאורסה לאיש". טקס הנישואין למעשה ציין את מסירת הכלה לידי משפחת החתן. כזה הוא סיפור מסירתה של רבקה לעבדו של אברהם, כאישה ליצחק בן אברהם.

הסקירה הנוכחית  עוסקת במערכת היחסים בין יצחק לרבקה, תוך התמקדות במעשה הרמייה של רבקה את יצחק.

המקרא, בתיאור סיפורו של יצחק אבינו, איננו מרחיב אודות הטראומה שחווה יצחק לאחר ניסיון העקדה, אלא, לוקח את הקורא אל שותפתו של יצחק ביצירה ובניית העתיד, קרי:  רבקה.  המקרא מרחיה אודות מעשיה של רבקה ואילו יצחק נותר פסיבי. רבקה מצטיירת כאקטיבית וכמניעה תהליכים מהותיים

רבקה מופיעה בתנ"ך כאשתו של יצחק אמא של יעקב ועשיו. רבקה ויצחק היו אחד מארבעת הזוגות אשר נקברו במערת המכפלה. אחרי עקידת יצחק, שרה מתה. לאחר שטיפל בקבורה, פעל אברהם כדי למצוא אשה לבנו יצחק, שכבר היה בן 37. הוא ציווה על משרתו להגיע אל מקום הולדתו של ארם ולבחור כלה ממשפחתו.

אנו מתוודעים לרבקה כאשר אברהם מחליט לשלוח את עבדו לחרן  על מנת שהלא ימצא אישה ראויה לבנו יצחק, כאשר לאחר מותה של שרה וקבורתה, אברהם מורה לעבדו ללכת למצוא אישה ליצחק.

"ה' אֱ‑לֹהֵי הַשָּׁמַיִם אֲשֶׁר לְקָחַנִי מִבֵּית אָבִי וּמֵאֶרֶץ מוֹלַדְתִּי וַאֲשֶׁר דִּבֶּר לִי וַאֲשֶׁר נִשְׁבַּע לִי לֵאמֹר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת הוּא יִשְׁלַח מַלְאָכוֹ לְפָנֶיךָ וְלָקַחְתָּ אִשָּׁה לִבְנִי מִשָּׁם" ( בראשית, ז).

תפקיד העבד היה לזהות אישה בעלת חסד במיוחד .