בעשורים האחרונים קיים שיפור משמעותי בהשתתפות של נשים בשוק העבודה, אך עדיין אינן יכולות להיחשב כשוות לגברים. שיפור זה הוביל לשאלות רבות בנוגע להשתתפות של נשים אל מול זו של הגברים בשוק העבודה.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון האם עליה בשכר הנשים תביא לעליה בהשתתפות בשוק העבודה?

הספרות טוענת כי חלק מפער השכר הפרמננטי בין עובדים לעובדות מקורו בסיבות פיזיולוגיות ונורמטיביות כגון היריון, הנקה, חופשת לידה ונטייתן הגבוהה יחסית של נשים לטול חלק דומיננטי בחינוך הילדים ובעבודות הבית, על חשבון השקעה נוספת בעבודה. נסיבות אלו מפחיתות את מספר שעות עבודתן של נשים ואת שנות הוותק שלהן. פועל יוצא מכך הוא אפשרויות קידום מוגבלות ואי עלייה בשכר.

כמו כן, שיעור לא מבוטל מפער השכר בין גברים לנשים מוסבר בנטייתם של גברים בניידות בין עבודות. כלומר גברים נוטים להחליף יותר מקומות עבודה ו"לקפוץ על מציאות" בתדירות גבוהה יותר מאשר נשים. גברים רגישים יותר למשכורת המוצעת להם ואילו נשים הן בדרך כלל שמרניות יותר. מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון האם עליה בשכר הנשים תביא לעליה בשוק העבודה?

הבדיקה נערכה באמצעות ניתוח רגרסיה לינארית מרובה אשר כללה משתנה תלוי הוא היקף שעות העבודה השבועיות של האישה ומשתנה בלתי תלוי: ההכנסה החודשית של האישה מכל מקורות התעסוקה. בנוסף, נכללו במודל גם משתני בקרה: גיל האישה, גודל משק הבית, מספר המפרנסים, עולה חדש ממדינות חבר העמים, ארץ לידה, לאום, השכלה וסטאטוס משפחתי .

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי קיים קשר הדוק בין השכר הריאלי ורמת התעסוקה כלומר, כי גידול בשכר בסיס, עולה בהתאמה עם התעסוקה .בהתאם לתאוריה הקיינסיאנית שינויים ברמת תעסוקה מושפעים משינויים בשכר ריאלי. לפיכך, קיומם של קשיחויות שכר בשל הטלת שכר מינימום או פעילויות איגוד מקצועי מוביל לאבטלה מתמשכת.