החכם הסיני קונפציוס, חי בסוף המאה השישית ותחילת המאה החמישית לפני הספירה וטען שהדרך הראויה להתנהל בעולם היא מהפנים כלפי חוץ ולכן יש לבנות את אישיותנו המוסרית לפני שנרצה להשפיע על ענייני המדינה. עצותיו לאושר, לחיי הרמוניה ולחברה תקינה רלוונטיות כיום כמו אז.

במסגרת העבודה ייבחנו ההשקפות של שני ההוגים, אשר אינם בני אותה תקופה, ביחס לדמות ה"צדיק" ו"איש המעלה" המקביל לצדיק. לאחר הצגת ההשקפות של ההוגים הדנים באישיותו של הצדיק והתכונות המרכיבות את אישיותו, קיימת בחינה האם קיימות נקודות השקה בין שני ההוגים הדנים בצדיק ובאיש המעלה.

הרמב"ם מתייחס לצדיק כאדם הבוחר בשלמות,  כאיש האל האמיתי הגדול יותר מכל בני האדם ואף מהמלך דוד והמלך שלמה. הבוחר בשלמות ישים לב לשכלו המחבר בינו לבין האל.

הרמב"ם טוען כי השכל הנה מהות הנפש האנושית ובכך מאמץ את התיאוריה האריסטוטלית המגדירה את הנפש כ"צורה" של הגוף ומדגיש כי ה"צורה" של נפש האדם – השכל – מצויה בו רק בכוח ועל האדם מוטלת החובה להוציאה אל הפועל.  הרמב"ם מדריך אותנו להתייחס בחרדת קודש לשכל שלנו שהוא החלק הא-לוקי שבנו, השפע הא-לוקי המחבר אותנו אל ריבונו-של-עולם.

קונפוציוס תואר כאחד משני הוגי הדעות הגדולים ביותר במזרח לצד בודהה.  קונפוציוס היה הוגה דעות משמעותי ורוחני בציביליזציה הסינית.. הרעיונות אשר הועלו על ידי קונפוציוס ותלמידיו התפתחו למערכת של פילוסופיה המכונה "קונפוציאניזם",  פילוסופיה מעשית, מרכזית בחיים החברתיים והפוליטיים בהיסטוריה הסינית. אחד העקרונות המנחים ב"קונפוציאניזם",  הוא  ללמוד להיות אדם ישר ומוסרי או "איש מעלה"

מנהיגות: הרמב"ם וקונפוציוס מסבירים מהי מנהיגות טובה , מוסרית ורצוי, כאשר  הרמב"ם סבור כי על המנהיג להוביל את המונהגים לידי שלמות, להפכם לדמויות מופת , לצדיקים ולכן על המנהיגים לשמש דוגמה חינוכית אמיתית, בבחינת"נאה דורש ונאה מקיים"

גם קונפוציוס האמין כי על המנהיג לפעול על פי קודים מוסריים , להבחין בין טוב לרע,  לנהוג באומץ בזהירות ולא לקחת סיכונים מיותרים או בלתי מחושבים

זאת ועוד מטרתו של המנהיג על פי קונפוציוס היא לספק לאדם דוגמה טובה על מנת להופכו למוסרי בעל מידות טובות

הבדיקה נערכה באמצעות ספרות תיאורטית ומחקרית, ספרות המתייחסת לפילוסופיה של ההוגים, אשר על אף שלא נולדו באותה התקופה בעלי השקפה זהה בנקודות רבות בתורתם הפילוסופית.