כבר ב-1908 רמז צ'רצ'יל בכתביו על הצורך בפתרון טריטוריאלי למצוקות היהודים, כולל בפלשתינה, וקבע שלשם כך יש לגבש תוכנית מקיפה ומפורטת. בשנה הוא כתב  למנהיג הקהילה היהודית  במנצ'סטר :  "אני מלא סימפתיה לתשוקות המסורתיות ההיסטוריות של היהודים. הם חידוש של מרכז יושר גזעי פוליטי אמיתי …בהיסטוריה העולמית .. ירושלים חייבת להיות המטרה הסופית היחידה. ….. באופן אישי, הלב שלי הוא מלא סימפתיה לציונות.

סקירת ספרות לעבודת המנתחת את יחסו של גנרל אלנבי ליישוב וליהודים.

במסגרת הצהרת בלפור נאמר כי  "ממשלת הוד מלכותו לאחר בדיקה מעמיקה של מטרות הארגון הציוני, מאשרת את עיקרון ההכרה בפלסטין שזה הוא ביתו הלאומי של העם היהודי וזכותו של העם היהודי לבנות את חייו בפלסטין".

הצעדים המעשיים ליישום הצהרת בלפור כללו פעולה הצבאית בפלסטין בין כוחותיו הצועדים ממצרים וחצי האי סיני של גנרל אדמונד אלנבי. הוא עצמו היה מודע להצהרת בלפור והיה נאמן לציונות. ב -24 באוקטובר 1917, הגנרל אלנבי הוציא חוזר צבאי שבו הוא הצהיר כי " כל התושבים של המדינות שבעבר היו תחת השלטון הטורקי הם תחת פיקוד..". בתקופה שבה הכוחות הבריטיים צעדו בפלסטין, החל  המשא ומתן בין בריטניה למנהיגי התנועה הציונית.

ההכרזה הרשמית של סר אדמונד אלנבי על משטר צבאי לאחר כיבוש ירושלים ב-9 בדצמבר 1917:

"לתושבי ירושלים והאנשים הברוכים המתגוררים בסביבתה, התבוסה שנחלו הטורקים מידי הצבאות תחת פיקודי הובילה לכיבוש עירכם בידי כוחותיי. לפיכך הריני מכריז בזאת כי העיר נתונה תחת משטר צבאי, והיא תישאר תחת משטר זה כל עוד יהיה בכך צורך צבאי. אולם, לבל יחשוש איש מכם לאור הניסיון שהיה לכם בידי היריב שהסתלק, הריני להודיעכם כי ברצוני שיעסוק כל אדם בעסקיו החוקיים ללא חשש וללא מפריע.