כאשר אנו קוראים את סיפור דוד, אביגיל ונבל (שמ"א כ"ה) קשה שלא לתמוה. פרק זה הוא אחד הפרקים היותר תמוהים בחיי דוד.

עבודת סמינריון זו עניינה בניתוח נאום אביגיל מבחינת התוכן וכן האמצעים האמנותיים הכלולים בו.

צבי אדר טוען כי "פרק זה לא קבע מאומה לגבי העלילה של הסיפור, ערכו בכך שהוא מכניס נימה של אידיליה (אביגיל-דוד) בתוך הטרגדיה (שאול-דוד)".

על פניו דוד מוצג בפרק זה כאיש חמום מוח, אלים ונקמן. וכדי להדגיש עובדה זו מוצגת לעומתו אביגיל כאישה חכמה, שקולה ומעשית. סיפור זה עומד בפני עצמו ואינו מתקשר ישירות למערכת הסיפורים הדנה בספר שמואל ביחסים בין שאול לדוד, ומשתרע על פני יחידת זמן קצרה יחסית, מתומצתת וממוקדת.

לפי בר יוסף פרשת אביגיל, נבל ודוד היא אחת הפרשיות המעניינות והחשובות בספרות המקרא. פרשה זו מאפשרת "לחדור דרך נבכי הזמן ודרך נוסחאות קבועות ועומדות ודפוסי לשון קבועים ולהכיר קטעי ריאליה מלפני שלושת אלפים שנה ויותר. תוך עיון בשיטין ופענוח הדברים בין השיטין הולכת ומתפרשת בפני הקורא יריעה ססגונית ומגוונת מחיי החברה".

כמו כן עפ"י בר יוסף בפרשה זו הדמויות חיות ומציאותיות הן "מתוארות על חולשותיהן ועל גבורתן, על מגרעותיהן ועל תכונותיהן, על יצריהן ועל כיבוש היצר- דמויות הנאבקות ונפתלות עם היום-יום, עם הסביבה ועם החברה".

מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לבחון את נאום אביגיל מבחינת התוכן וכן האמצעים האמנותיים הכלולים בו. בחינת הנאום, תיערך אמצעות ניתוח העלילה הסובבת סביב הנאום וכן ניתוח הדמויות המרכיבות את הפרשה.