סקירה ספרותית זו תבחן את מצבם של ערבים בספורט הישראלי.
הסכסוך הערבי-ישראלי, מקורו סכסוך ארוך שנים אשר החל עוד בשנת 1881, לפני העלייה הראשונה. אנשי העלייה הראשונה הקימו מושבות חקלאיות והחלו בהעסקת פועלים ערבים רבים, עם זאת עלייה זו לא שיבשה את האיזון בין שתי קבוצות אוכלוסייה בארץ ולא עוררה את התנגדות הערבים כלפי היהודים. נקודת המפנה ביחסי ערבים יהודים, הייתה עם בואם של חלוצי העלייה השנייה לארץ ישראל. הם הגיעו חדורים בלהט מהפכני בהשראת הציונות ומטרתם הייתה הקמת חברה יהודית נפרדת במדינת ישראל. פעילות זו, של חלוצי העלייה השנייה הובילה לקונפליקט בלתי נמנע בין המתיישבים היהודים לבין הערבים ילידי המקום אשר נדחקו מאדמתם בעקבות פעילותו המוגברת של המפעל היהודי הציוני. על פי האידאולוגיה הציונית הארץ שייכת ליהודים ומטרתם הייתה אפוא, להעלות יהודים לארץ ישראל ולבנות חברה ליהודים בלבד. לערביי הארץ לא היה מקום בתוך המפעל הציוני החדש, כמו כן מאבקם של חלוצי העלייה השנייה לסילוק הערבים מעבודתם כפועלים חקלאיים וכשומרים במושבות פגע בהם ישירות. הערבים ראו ביהודים כמי שגוזלים מהם את זכויותיהם, קרקעותיהם, עבודותיהם בעורמה ובזדון. כך הונחו היסודות לסכסוך הערבי יהודי על השליטה בארץ ישראל